עקיבא שטיסל בגרסה הסרוגה: הכירו את הצייר מישיבת ההסדר

הכירו את 'קיווע בגרסה הסרוגה' או בשבילכם 'הצייר מישיבת ההסדר' -אליסף מימון בראיון ראשוני לסרוגים מספר על איך הוא משלב את עולם האמנות, הצבא והתורה בחייו, על ההתמודדות עם הביקורת הפנימית ועל החלומות גדולים

05.01.17 19:26  ז' בטבת תשעז
שטיסל בגרסה הסרוגה: הכירו את הצייר הביני"ש

לקראת שובה של הסדרה האהובה 'שטיסל' שעתידה לצאת במהלך השנה הנוכחית, יצא לנו לתהות באופן רציני כסרוגים (תרתי משמע) איך היתה נראית עלילת הסדרה אילו היא היתה מתרחשת בציבור הדתי לאומי/ למזלנו הרב עוד לפני שהספקנו לדמיין הצלחנו למצוא את 'קיווע בגרסה הסרוגה' או 'הצייר מישיבת ההסדר" תלוי את מי אתם שואלים.

את חדרו של הצייר הצעיר והבייניש אליסף מימון (22), ממושב בן זכאי, תוכלו למצוא באופן קבע מלא במכחולים, צבעי שמן וקנבסים לצד ספרי הרב קוק. "אני רואה את כישרון הציור שלי כמתנה" מספר אליסף ומסביר "כל ציור וציור, הוא חוויה של השראה בה הזמן עומד מלכת, הדבר היחיד המתקיים בו הוא: אני בורא עולם והקנבס".

ציור מושלג במיוחד

התוצאה מהחיבור של אליסף בורא עולם והקנבס

בציוריו של אליסף הרבים לא תוכלו למצוא נשים או גברים, כי רוב ציוריו הם בעיקר נופים ובעלי חיים בסגנון ריאליסטי. "יש משהו בנופים ובבריאה המדהימה שגורם לי צורך עז לתרגם אותם לציורים". מסביר אליאסף "יש לנו הרבה מה ללמוד מהבריאה בעיקר בנושא ההמשכיות ושאין יאוש בטבע. לא משנה מה קרה, הטבע ממשיך לחדש את עצמו, ממשיך לנוע. הטבע לא מחפש להיות מושלם, הוא מחפש להשתלם, להיות יותר טוב יותר ממה שהוא היה אתמול".

"פחדתי בהתחלה להרוס את הקנבס" 

אליסף הוא בייני"ש בישיבת ההסדר 'קרני שומרון' הוא לא מצייר בישיבה, אלא רק בסופ"שים שהוא בבית. לא כי חלילה אוסרים שם אלא מהסיבה הפשוטה שכל אמן צריך את הפינה השקטה שלו ששם הזמן עומד מלכת בשביל לצייר ולהתחבר. גם בצבא את האפטרים הקצרים הקדיש לציור פעם קרה לי שהתחלתי לצייר מ20:30 ופתאום אני קולט בשעון שכבר 5 לפנות בוקר. כל השבוע אחרי זה הייתי מת מעייפות. באותה התקופה תפסנו קו בקלקיליה ולא היה זמן להשלים שעות שינה" אך הוא ממש לא מצטער על זה.

הוא אף פעם לא למד באופן מקצועי את תחום הציור "ראיתי ביוטיוב סרטונים חינמיים והייתי מתרגל הרבה, התמדה וסיעתא דישמיא היו לי לעזר" מספר אליסף. "לצייר זה צורך נפשי שתמיד היה קיים בי והצורך הזה רק התחזק עם הזמן". הרגע ששינה את פני התמונה (או הציור ליתר דיוק) קרה לפני כשנתיים וחצי ממש כמה חודשים אחרי הגיוס שלו לתפקיד לוחם בתותחנים, כאשר הוריו קנו לו ליום הולדתו: כן ציור, קנבסים וצבעים.

צ

מרגיש צורך עז לתרגם את הבריאה בציור

"בהתחלה לא רציתי לצייר על הקנבס, כי פחדתי 'להרוס' אותו ובסופו של דבר התחלתי לצייר עליו בעיפרון והתוצאות היו ממש טובות ומפתיעות". אך החששות לא הסתיימו בכך מספר אליסף "העדפתי לאחר מכן להשאיר את הציור ללא צבע מהחשש שאהרוס אותו ורק לאחר שבועיים כשחזרתי מהצבא הסתכלתי על הצבעים, תפסתי מכחול ומהרגע שהתחלתי לא הייתי מסוגל להפסיק. זו היתה חוויה מדהימה אחרת לגמרי ממה שהכרתי בחיי ומאז כל דקה פנויה שיש לי מוקדשת לציור. אין ספק שארצה להתעסק בעתיד בתחום האמנות, התופס חלק גדול מהחיים שלי גם כרגע. לא סתם יש לנו רצון, כישרונות ומתנות מסוימות שקיבלנו, הם חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלנו כאן".

הרבה יגידו לך שאמנות ובפרט ציור זה לא תחום רווחי במיוחד ב2017…

"הדבר הכי חשוב בעיניי- זה להיות נאמן לפנימיות שלך וכשאתה באמת נאמן לעצמך זה רק עניין של זמן עד שגם הפרנסה תגיע מזה. האמנות זה ביטוי לנפש וכדי שיהיה מה לבטא, אני מאמין שצריך לפתח את שאר התחומים בחיים שמעניינים אותך ובמקביל תחום האומנות יתפתח. בגלל זה אני בנוסף לאומנות רוצה לפתח תחומים אחרים שמעניינים אותי. כמו: פיתוח אישי, שמבחינתי זה צד אחר של המטבע. אם כשאני מצייר המטרה שלי זה לרגש ולגרום לאנשים להסתכל פנימה, אז בתחום הזה של הנפש ופיתוח אישי זה בא בצורה יותר אקטיבית".

עקב היותך דתי אתה מרגיש שיש לך גבולות שמונעים ממך להתפתח בעולם הציור?

"האומנות שאני עושה מתמקדת בנופים ובעלי חיים, כך שאיני מרגיש קושי מהבחינה הזאת. אבל בעיקרון אם יזמינו ממני ציור שנוגד את האמונה שלי אני לא אעשה זאת כמובן. ואני גם לא חושב שאתאכזב מכך, כי אני רואה בכשרון הזה כמתנה מאת ה', אז לדעתי המינימום שאני יכול לעשות כדי להכיר תודה זה להשתמש במתנה שלו בצורה מכובדת".

החיבור האישי שלו עם

תמיד הרגיש חיבור עם עולם הציור וזה רק הלך והתחזק

'ההתנגדות לציור היא יותר פנימית מאשר חיצונית'

ואם חוזרים שוב לסיפור הקלאסי של שטיסל, דווקא כאן הצייר אליסף מקבל תמיכה מהסביבה החיצונית, אך הוא מספר על התנגדות פנימית שהיא אולי לפעמים הקשה מכל אצל אמן.

"ב״ה לא יצא לי לחוות ההתנגדות מהמשפחה. בזכותם התחלתי לצייר וגם החברים והסביבה תמיד מפרגנים. אני חושב שההתנגדות היא יותר פנימית של האמן כלפי עצמו". כבייניש מהמניין הוא מסביר את העניין על ידי ורוט קצר בחסידות:

"בחסידות מדברים הרבה על זה שהעולם בחוץ הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו, והעבודה צריכה להיות יותר פנימה מאשר החוצה. חלק מהדרך שלי להתמודד עם זה היא שאני אף פעם לא זורק קנבסים, לא משנה כמה גרוע הציור יצא, אני שם שכבת צבע חדשה ומתחיל ציור חדש על גביו. זה פחות נוח לצייר ככה אבל המסר שזה מעביר, שלכישלונות שלנו יש הרבה יותר השפעה על ההתקדמות מאשר להצלחות, שווה את זה.

כשאני יודע שהיה לי מאבק קשה ולמחרת אני חוזר ומתחיל מחדש ובונה דווקא על גבי אותו כישלון- יצירה שהיא מדהימה בעיניי הרבה יותר מסתם ציור שבוצע ללא קושי. אלה ציורים שאני אוהב במיוחד. כשאני מסתכל עליהם אני רואה מאבק, אני רואה מלחמה. כשלוקחים את הרצון להשתפר וממנפים אותו להתקדמות במקום לייאוש התוצאה שיוצאת מזה גדולה יותר מכל הצלחה אחרת. אומרים שהאור שבחושך גדול יותר מסתם אור, ככה זה גם בכישלונות שלנו".

הציור שלקח לו הכי הרבה סופ"שים ואפטרים

הציור שלקח לו הכי הרבה סופ"שים ואפטרים

 על החלום הגדול ונקודות החיבור עם קיווע שטיסל

כמו לכל אמן גם לאליסף הצעיר יש חלום להציג את ציוריו בתערוכות גדולות אך לא בזה זה נגמר אלא רק מתחיל. "החלום שלי זה להגיע לכמה שיותר אנשים ולגעת להם בלב בעזרת האומנות. התהליך של החשיפה של הציור לאנשים זה חלק בלתי נפרד מהיצירה עצמה. זה לא נגמר בלצבוע את הקנבס, שם זה רק מתחיל. האומנות עצמה זה הרגש שאתה גורם לאנשים לחוות ובעזרת הרגש הזה אתה צובע אותם מבפנים".

ואם התעסקנו בנגיעה בלבבות, הצפייה בסדרה שטיסל שנגעה לרבים מאיתנו בלב ובשאר הנקודות הרגישות. תפסה גם את המקום אצל אליסף שהתחבר באופן אישי לקיווע או לעקיבא.

השילוב של עולם אומנות והתורה אצל עקיבא זה משהו שאני מאוד מרגיש טבעי להזדהות איתו. אחת הסיטואציות החזקות בעיניי בסדרה הייתה כשעקיבא צייר את הילד שמחזיק דג זהב. הרגע שהוא ישב על הציור בלי לשים לב לזמן, וכשסיים לצייר הוא הבין שהכול היה בראש שלו. זה משהו שאני חווה הרבה, כי כשאתה בתוך ההשראה אין ערך לזמן. לפעמים אני יכול לשבת שעות ארוכות ולהרגיש כאילו עברו רק דקות ספורות , ובזמן הזה אתה יוצר לכל ציור סיפור לא מודע".

מ

יכול להיסחף אחרי הציור

12348016_595881240549915_3279355870155916220_n

 האם אתה חושב שיש מקום לשיפור בעולם הדתי בעניין האמנות?

"כמו כל דבר תמיד אפשר לשפר, אבל אני חושב שאנחנו בכיוון טוב. הרב קוק, באגרות הראיה חלק א', כותב איגרת לבית ספר לאומנות בצלאל. האיגרת נכתבה לפני מאה שנים בעת הקמת בית הספר. הרב מביא שם משל שאני חושב שמסכם הכל. המשל מספר על ילדה חולה ששוכבת במיטה ונלחמת על חייה וכל אותה תקופה סובבת סביב הישרדותה. אחרי תקופה ארוכה, הילדה מתעוררת ומבקשת את הבובה שלה. משפחתה ששמעה את הבקשה התחילה להתרגש ולשמוח, כי ברגע הזה הם הבינו שהילדה מבריאה.
זה נמשל לעם ישראל. בגלות היינו במלחמה, מלחמה על חיינו הרוחניים. כל מה שעסקנו היה קשור בהישרדות הרוחנית שלנו, אבל ברגע שחזרנו לבית, כשחזרנו לארץ, והתחלנו לבקש לחזור אל עצמנו, "לבקש את הבובה" שלנו שהוזנחה כל כך הרבה שנים, הוא רגע של שמחה שבו באמת אנו בטוחים שהבראנו.

לצפייה בציורים נוספים מוזמנים לחפש את אליסף בפייסבוק Elyasafm art -אליסף מימון

אור גדול

אור גדול

ציור מושלג במיוחד

ציור מושלג במיוחד

רעיון עמוק לציור

רעיון עמוק לציור

 

כשהציור יוצא מקנבס

כשהציור 'יוצא' מקנבס

מוכר לכם הדג הזה?

מוכר לכם הדג הזה?

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

3 תגובות
הצג את כל התגובות