הכותל הנעלם – נדב שרגאי על הכותל שאתם לא מכירים

הכותל הנעלם. הכותל המערבי משתרע על פני 488 מטרים, ורק חלק קטן ממנו חשוף לציבור. העיתונאי נדב שרגאי חקר במשך 10 שנים וחושף גילויים חדשים על הכותל הקטן

22.12.16 15:33  כ"ב בכסלו תשעז
נדב שרגאי על הכותל המערבי שאתם לא מכירים
  סודותיו של הכותל הקטן כיום (צילום נדב שרגאי)

הכותל הנעלם (ספריית בית אל, 336 עמ') הוא ספרו של העיתונאי נדב שרגאי ('ישראל היום') העוסק בכ-300 מטרים של הכותל המערבי, שהציבור הרחב, עד כמה שישמע הדבר מוזר, אינו מודע כלל לקיומם.

מדובר בחלקי הכותל המערבי, צפונית לרחבת התפילה המוכרת, מעל פני הקרקע שמוסתרים על ידי בתי הרובע המוסלמי, ושהקירות המזרחיים של רצועות הבתים – הם הם הכותל המערבי.

כשאומרים מעל פני הקרקע!, שכן מתחת לפני הקרקע, הכותל המערבי נחשף כידוע לכל אורך 488 המטרים שלו, בעבודה ארכיאולוגית מרהיבה, לאורך השנים.

תמונה מספר הכותל המערבי

מנחם בגין והארכיאולוג פרופ' בנימין מזר בכותל הקטן (1972. תמונה מספר הכותל המערבי)

הכותל הקטן – הכותל הנעלם

סיפורם של חלקי הכותל הללו מסופר במידה רבה דרך סיפורו של 'הכותל הקטן', שהוא החלק היחידי של הכותל המערבי, מעל פני הקרקע, צפונית לרחבת התפילה, שאין עליו בנייה מוסלמית.

שרגאי עוסק בעניין ירושלים כמתעד, חוקר, וכפעיל בסוגיות ופורומים שונים קרוב ל-35 שנה. הוא אמנם עיתונאי פעיל, אך במקביל פועל כל העת גם במסגרת מחקרית – בעיקר בענייני ירושלים – במסגרת 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה'.

עד כה הוא פרסם שני ספרים על הר הבית, ספר על קבר רחל, את הספר הנוכחי על 'הכותל הנעלם' וספר שיצא לאחרונה לאור: 'ירושלים – אשליית החלוקה'. בנוסף פרסם במשך השנים, מחקרים וניירות עמדה רבים שעוסקים בענייני ירושלים.

את המחקר, האיסוף והכתיבה של ספר 'הכותל הנעלם' ערך במשך כעשר שנים. הוא הגיע לנושא בעקבות אירוע שבו הפסיקה המשטרה תקיעות שופר של מתפללים בכותל הקטן ב-2006, ומעצרו של בעל התוקע, אליהו קליימן. הספר גם מקדיש פרק ל'משפט הכותל הקטן', שבמהלכו תבע קליימן את המדינה, בשל מעצרו. זה משפט לא ידוע, שארך 5 שנים.

מקדונלד 1965, ספרייה לאומית

התמונה הקדומה ביותר של הכותל הקטן (ג'יימס מקדונלד 1865, ספרייה לאומית)

בניגוד למה שמקובל אצל רבים הכותל הקטן, לא 'התגלה' רק לאחר מלחמת ששת הימים. יהודים, ובהם דמויות מפורסמות התפללו לידו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים. הספר מביא תיעוד על כך.

המקום גם שימוש 'כותל חלופי' בתקופת המרד הערבי הגדול, ובימי סכנה, כאשר לא ניתן היה להגיע אל 'הכותל הגדול'. בניגוד למה שמקובל להניח – תפילות יהודים לאורך הכותל המערבי, לאו דווקא בנקודת התפילה הנוכחית, אינם עניין שלך 500-600 שנה, אלא עניין של 1000 שנה ויותר. כך למשל התקיים בית הכנסת 'המערה', באיזור שער וורן, לפני כ-1000 שנה.

הכותל הקטן – נופל היום 'בין הכסאות'. קרבתו הרבה להר הבית, סמוך לשער הברזל, אחד משערי ההר, הפכה אותו ל'מסוכן', ו'רגיש' בעיני המשטרה וזרועות הבטחון והם מיישמים שם מדיניות זהירה וסטטוס קוו שמזכיר ברבים מרכיביו את הסטטוס קוו שהבריטים הנהיגו בסמטת הכותל הגדול לפני קום המדינה.

הרשויות מתנגדות להשוואת מעמדו החוקי של 'הכותל הקטן' לזה של הכותל המערבי 'הגדול'. משרד הדתות וגורמים נוספים מוכנים לקחת עליו אחריות, אך משרד רהמ"ש מתנגד, לכל צעד שעשוי להוביל להכרה רשמית בו כמקום קדוש מוכר ליהודים.

הכותל שעוד אפשר לראות

הספר חושף מסמכים שהוכנו במשרד הדתות לאחר מלחמת ששת הימים. מסמכים אלה מיפו חלקי כותל בין סמטאות ובתוך בתים ברובע המוסלמי, שלפני כ-50 שנה עדיין ניתן היה להגיע אליהם. גם היום, עם כל הקושי שבדבר עדיין ניתן לחזות ב'שאריות' כותל מעל פני הקרקע בתוך הרובע המוסלמי, (חוץ מהכותל הקטן) במקומות כמו שער השלשלת, שער המג'לס, שער עוניימה (חדר קונדר), שער הברזל ועוד…

רחבת הכותל המרווחת שאנחנו מכירים היום היא הרחבה של סמטת הכותל לאחר שדחפורים של צה"ל הרסו את שכונת המגורבים מיד לאחר מלחמת ששת הימים והכשירו רחבת ענק. בספר נחשף הויכוח הגדול שהתנהל מאחורי הקלעים לאחר מלחמת ששת הימים, האם להסיר עוד רצועות מגורים מוסלמיות, מעבר לשכונת המוגרבים, גם למרגלות חלקים צפוניים יותר של הכותל המערבי, וכך להאריך עוד, צפונה את רחבת התפילה הפתוחה.

טדי קולק התנגד מאד ל'גלח' עוד צפונה. מנחם בגין – תמך מאד. ההכרעה ידועה: המדינה מתחה קו בין הכותל המערבי 'הגדול' ושיקום הרובע היהודי, לבין הכותל המערבי 'הקטן' ואי החזרת האוכלוסייה היהודית לרובע המוסלמי, שבימי השיא שלה, קודם הפרעות מנתה שם קרוב ל-5,000 נפש. בספר יש פרק שמתעד את הויכוח הזה, וכן מסמכים רלוונטים מאותה התקופה

עוד עולה מתוך המחקר של שרגאי כי התיישבות היהודית ברובע המוסלמי עוצבה בהתאם לקו הכותל המערבי, לכל אורכו, תוך עניין ספציפי מצד המתיישבים לדורותיהם, לתפוש נקודות תצפית על הר הבית. מדוע דווקא הכותל המערבי, ולא הצפוני, הדרומי או המזרחי? לכך יש סיבות אמוניות, גיאוגרפיות וישוביות.

ומדוע אנחנו מתפללים דווקא ליד החלק הדרומי של הכותל, ולא לאורך חלקים אחרים מ-488 המטרים שלו? מסתבר שבמידה רבה הייתה זו ידו של הקב"ה, שחוללה רעידת אדמה, והחריבה בתים דווקא ליד הקטע הזה. בעקבות רעידת האדמה, התורכים הקצו אז את הקטע הזה של הכותל לתפילת יהודים, ואף הנפיקו פירמנים וכתבי זכויות.

תמונה נדב שרגאי

נדב שרגאי

המופתי ניסה למכור את הכותל

היו גם נסיונות רכישה של חלקים משכונת המוגרבים לפני מלחמת השחרור. בנסיון להפסיק את ההצקות, והחילול של הכותל המערבי על ידי המוסלמים. שרגאי מגלה בין היתר, כי באחת הפעמים, היה זה לא אחר מאשר הצורר, המופתי הגדול, חאג' אמין אל חוסייני, שניסה לסייע ליהודים לקנות מהמוסלמים המוגרבים קרקע למרגלות הכותל המערבי, תמורת סכום כסף נכבד, להם ולו.

אחרי מלחמת ששת הימים נוצר, כאמור, סטטוס קוו מוזר בכותל הקטן. הוא מזכיר ברבים ממאפייניו את הסטטוס קוו שהבריטים כפו על היהודים בסמטת 'הכותל הגדול' בתקופת המנדט. כיום לא ניתן להציב בכותל הקטן דרך קבע: דוכן חזן, בימה לקריאת התורה, מחיצה, ספסלים, ארונות, כיור לנטילת ידיים, או לאחסן ספרי קודש.

אמנם מצבו הפיסי של האתר טופל והביוב במקום הוסדר, אבל במסגרת הסטטוס קוו למשל, המשטרה אוסרת להסיר יריעות פח הדבוקות לכותל הקטן, שמאחוריהן נמצאים מצבורים של אשפה ופסולת בניין. (ירדן כבר איימה בהשעיית היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, אם יעזו לעשות זאת).


רוכשים את הספר הכותל הנעלם ומקבלים סיור במתנה לכותל הקטן בחנוכה לחצו כאן

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות