הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה - סרוגים
מבזק

הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה

לא רק שיש פער בין הדורות, אלא יש כיוון קריאה קשה יותר: "הדור אינו רוצה שתלך עם הדור, הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה!"

author-image
הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה
  (אילוסטרציה שאטרסטוק)

לאה גולדברג כתבה שיר נפלא בשם: "דיוקן המשורר כאיש זקן". בבית האחרון היא כותבת:

"אל תנסה ללכת עם הדור,
הדור אינו רוצה שתלך עם הדור
הדור הולך למקום אחר
ולך אין הזמנה.
אל תנסה ללכת עם הדור,
הדור אינו רוצה שתלך עם הדור.
הדור רוצה אותך היום לקבור
ולהנחילך לדורות אחרים".

לדעתה של המשוררת, לא רק שיש פער בין הדורות, אלא יש כיוון קריאה קשה יותר: "הדור אינו רוצה שתלך עם הדור, הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה!" הדור לכאורה לא מזמין אותך אליו, בלשון קשה היינו אומרים הדור "לא צריך אותך"… בחלק השני, מסתבר שלמרות ההליכה של דור הבנים למקום אחר, באופן פרדוקסאלי הם זקוקים מאוד לאמיתות החיים! לעולם הערכים הברור והיצוק של הדור הקודם – "להנחילך לדורות אחרים". משהו מהתחושה הדואלית של "תיגע בי – אני זקוק לך ואני מבקש לקבל ממך את כל מה שבכוחך להעניק לי" ובו זמנית: "אל תיגע בי – אינני זקוק לך, אני מבקש להיות עצמאי, עם חשיבה אישית, ובניית אישיות משלי".
התחושה ה"כפולה" הזו, בניואנס אחר, מגיעה לידי ביטוי בשיר של אהוד מנור- "דור".

"דור, דור,
אל תשבור את חלומך, כמוני.
אל תמכור את עולמך….
אל תשתוק- עמוד מולי
אל תסמוך- על הדור שלי…
הדור הבא ישן בחדר הסמוך,
אני שומע את נשימתו".

כך או כך, ברור שפער דורות קיים והשאלה היא, לאן אנו "לוקחים" את הפער. מחדדים אותו? מקהים אותו? לא עושים עמו דבר – "זו עובדה קיימת ומיותר לנתח את המשמעות"?

שתי תרבויות – "תרבות החובות ותרבות החוויה".

פרופ' עודד שרמר במאמר רחב כתב על פער התרבויות, בין תרבות המורים לתרבות התלמידים. את תרבות המורים – הוא הגדיר כ"תרבות החובות" – יש דגש לאופי, לעקשנות, לסדר, לביטחון, ליציבות,לאחריות. תרבות זו רואה בחיוב את ערך השליחות, והאישיות מגיעה לידי מימוש כשהיא עומדת בדרישות ובחובות שמציבים.

תרבות התלמידים הוגדרה כ"תרבות החוויה"- ומאפייניה הם: סיפוק, הנאה, עונג, ריגוש, כמיהה לאהוב ולהיות נאהב, מקום לאגוצנטריות: "רק אני יודע על עצמי את צרכי והמתאים לי". גם אם לא נקבל את כל המודל ככתבו וכלשונו, אין ספק שניתן לקחת את חלקו, ואת קו המחשבה שיש למצוא דרך נכונה לדו שיח פנימי, המאפשר השפעה וקבלה בין הדורות…
תרבות המעגל

בספר "בני יששכר" (מאמר ד') הוא מביא את המשמעות הרוחנית של המעגל: "אמרו רז"ל: עתיד הקב"ה לעשות מחול (מעגל) לצדיקים. עניין המחול הוא, ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף. כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה…והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה שנאה ותחרות…" התרבות האלטרנטיבית המוצעת , מגיעה ממקום נקי. דרושה ענווה, הקשבה אמיתית, ונכונות להיות "נותן ומקבל"…

ב"תרבות המעגל"- יושבים בצוותא מורים ותלמידים, אין "פוזות" ואין משחק תפקידים, בצורה כנה ובפתיחות יש סיכוי למפגש אמיתי.
ב"תרבות המעגל"- העיקר הוא ללמוד לקבל. ללמוד לקבל את כל אחד במקום בו הוא נמצא.
ב"תרבות המעגל"- מורגלים להקשבה הדדית, כנה, עם נתינת מקום לכל אחד, להיות "הוא" עצמו, ולהביא את עצמו לידי ביטוי.
ב"תרבות המעגל"- יש יעד משותף לכולם, מורים ותלמידים. כולם מתכוונים ומשתדלים להתעלות, להתקדם, לגדול ולצמוח. די פשוט לכן, מה שנאמר: "ומתלמיד יותר מכולם".
ב"תרבות המעגל"- גם אם מישהו מבין החבורה נופל חלילה, הוא נתמך, נעזר וקם בחזרה. חברי המעגל מבינים, שנפילה היא "מקרה" ולא האדם עצמו.

הרמב"ם הגדיר את איש המעלה כ"תלמיד חכם" שעודנו תלמיד. או באופן אחר כתב השפ"א: על "זה השער לה' צדיקים יבואו בו"- מי שמרגיש שהוא תמיד "בשער"- יש לו לאן ללכת, יש בו רצון להתקדמות, יש לו שאיפה לעמול קשה, הוא הצדיק -"צדיקים יבואו בו". כולנו בדרך.

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו