רפואה שלמה: תסביך של ליברל דתי
לא דאגה כנה לגורלה של המדינה, ההלכה או הרבנות עומדת בראש מעייניו של הליברל הדתי. הדיאגנוזה שלי היא שמדובר כאן בתסכול על ההגמוניה השמרנית, תסכול של מיעוט שלא מצליח להתרומם ותסכול מעם שמתעקש להשאר נאמן ככל שניתן למסורת אבות ולדעת זקנים
המאבק של הגופים הליברליים במונופול הרבנות רושם לעצמו בשנה האחרונה שיאים חדשים. שלוש סוגיות ותיקות במערכה: מונופול הנישואין, מונופול הכשרות ומונופול הגיור. בעבר, כתבנו בבמה זו על העניין באופן כללי: מונופול איננו דבר רע בהכרח. יש הרבה מונופולים במדינה; אם כיון שמדובר בגוף בטחוני כמו צה"ל, המשטרה והשב"כ ואם מכיון שמדובר על גוף ממלכתי שעמודי המדינה והממלכתיות נשענות עליו: כגון בית המשפט, רשות המיסים ועוד שאר נכסים רוחניים של המדינה שלעולם לא נעז לוותר עליהם לטובת הפרטה אזרחית.
בתפיסה ציונית דתית מבית מדרשו של הרב קוק, הרבנות הראשית גם היא ברשימה הזו, אולי הראשונה במעלה להיות גוף ממלכתי שמסמל את התחיה הלאומית והתחיה הרוחנית שבאו להן יחדיו.
הליברל הדתי כנראה גם הוא הוגה בתורתו של הרב קוק ובא בתביעות חוזרות לרבנות הראשית ששבויה לטענתו בידי החרדים החשוכים, אותה קבוצה מקובעת וישנה שמסרבת בעקשנות לראות במדינה את ראשית צמיחת הגאולה. המדינה לטענם, איננה יותר מעירייה נותנת שירותים, במקרה הטוב ביותר. במקרה הרע, המדינה יהא מעשה שטן וגידוף כלפי שמיא. איך ניתן לעמוד בראש הרבנות הראשית כך, שואלים הליברלים, ללא הכרה בתורת ארץ ישראל שמבינה את הצרכים של המדינה בשיקולי ההלכה? דוגמא לדבר, השבת. הזרם הליברלי דוחק בנו כל העת למצוא פתרונות מוסכמים ל'בעיית' השבת. מושג פיקוח הנפש בזירה הלאומית, הם טוענים, אינו אותו מושג המופיע בשלחן ערוך וממילא יש לאפשר חילול שבת במקרים שונים, לדוגמא בעת הפסד כלכלי משמעותי. רבנות ראשית – היו אמיצים וקחו החלטות משמעותיות!
עד כאן טוב ויפה, ועם העיקרון היסודי אני מסכים. מדינת ישראל שלי היא לא פחות מיסוד כסא ה' בעולם, מאז ועד היום, בדיוק כפי שכתב מייסד הרבנות הראשית לישראל, הרב אברהם קוק זצ"ל, דבר לא השתנה.
הבעיה היא שהליברל הדתי, סובל מתסבוכת חריפה בכל הנוגע ליחס מול הרבנות הראשית. התסמונת מביאה אותו ללהטט מצד לצד בלי שכמעט שמים לב לכך. כאשר מדברים על מונופול הכשרות, הנישואים והגיור, מתחילות הטענות הקבועות נגד הרבנות: הרבנות מחמירה, הרבנות מושחתת, הרבנות משגעת גרים, הרבנות מבריחה זוגות לקפריסין, הרבנות ממציאה הלכות חדשות, הרבנות לא פתוחה לשינויים. והעיקר: הרבנות חרדית. ח-ר-ד-י-ת! ואז, בשלב מסויים, ישלוף הליברל את קלף המחץ: מי שמע במהלך הדורות שהנישואין שמורים לגוף אחד? ממתי רק לישות אחת בישראל מותר לגייר? ומי בכלל שמע בעם ישראל בכל הדורות על מערכת כשרות הכוללת משגיחים, מפקחים, ביקורות וכל השאר?
אז זהו, שאנחנו בארץ ישראל, ונגמרה הגלות. הרי כך טענתם כל הזמן, לא? רציתם רבנות ממלכתית? קיבלתם. חזרנו לארץ וזה הזמן לקחת יוזמה ולייסד מערכות דתיות ממלכתיות: גיור, נישואין, כשרות, בתי דין לממונות או לגיטין, אגף למצוות התלויות בארץ ועוד. הנה, סוף סוף יצאה הרבנות מקיבעונה השמרני ושינתה ממה שהיה בגלות: במקום כשרות המבוססת על אמון והכרות בין שכנים – כשרות ממלכתית כללית. מוסד המשפחה מנוהל ונרשם על ידי בא כוחה של המדינה ומערכת הגיור – השער דרכו מצטרפים לעם ישראל, גם הוא בניהולה של הישות הממלכתית, נציגת ממשלת ישראל וכנסת ישראל – הרבנות הראשית.
כל זה מוכיח שלא דאגה כנה לגורלה של המדינה, ההלכה או הרבנות עומדת בראש מעייניו של הליברל הדתי. הדיאגנוזה שלי היא שמדובר כאן בתסכול על ההגמוניה השמרנית, תסכול של מיעוט שלא מצליח להתרומם ותסכול מעם שמתעקש להשאר נאמן ככל שניתן למסורת אבות ולדעת זקנים.
רפואה שלמה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו