קריאה לחשבון נפש: איפה היינו ביוני 2012?
שמעון פרס ז״ל היה עתיר זכויות. הוא אכן ראוי לתשומת הלב הרבה שקיבל. אבל למה את תשומת הלב התקשורתית הזאת לא נתנו ליצחק שמיר. למה שמיר היה צריך ללכת לעולמו בתשומת לב ציבורית מזערית?
איפה היינו ביוני 2012
הארון ניסע בידי משמר הכנסת והוכנס לקומנדקר צבאי. בצד עמדו עשרות אנשים שליוו את הארון במבט מרחוק. בין הנוכחים היה רבה של קרית שמונה הרב צפניה דרורי שטרח במיוחד כדי לחלוק כבוד אחרון לנפטר.
׳אתם לא הכרתם את יצחק שמיר׳ אמר הרב דרורי לילדים שעמדו לידו. יצחק שמיר היה איש אמת. לא עניין אותו האינטרס האישי שלו. אני מניח שגם ההמוניות של ההלוויה שלו לא ממש עניינה אותו.
שמעון פרס ז״ל היה עתיר זכויות. הוא אכן ראוי לתשומת הלב הרבה שקיבל. אבל למה את תשומת הלב התקשורתית הזאת לא נתנו ליצחק שמיר. למה שמיר היה צריך ללכת לעולמו בתשומת לב ציבורית מזערית?
מפקד הלח"י, בכיר במוסד, יו״ר הכנסת, שר החוץ, 7 שנות ראשות ממשלה. כל זה לא מספיק מכובד כדי לקבל ליחס דומה ליחס שמקבל כעת הנפטר החשוב (באמת).
ואולי אנחנו פשוט מאוד מתרגשים מזה שהעולם מתרגש? ואולי ברק אובמה וביל קלינטון הם הקובעים לעם היושב בציון מהו הדירוג של מנהיגיו החשובים?
אני שמח מאוד על תשומת הלב החשובה שקיבל שמעון פרס. הוא אכן ראוי לה. אבל את העלבון שחשתי בזמן ההלוויה המצומצמת של יצחק שמיר לא אשכח.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו