הרב אבינר: רמטכ"ל עם שטריימל בצבע חאקי - סרוגים

הרב אבינר: רמטכ"ל עם שטריימל בצבע חאקי

צריך גם לדעת שוודאי בזכות התורה יש הגנה, אבל אין זה דווקא נקודתי, אלא במובן הכוללני. כאשר באומה לומדים תורה, אז היא מלאת עוז וגבורה, ויש בה אור אלוהי ששוכן ומגן. לא דווקא באותו רגע שלומדים, אלא כוללני – כל הזמן לומדים באומה תורה, השכינה שורה בה, ומתוך כך מנצחים במלחמה.

הרב אבינר: רמטכ"ל עם שטריימל בצבע חאקי
  (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

בני גד ובני ראובן – האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?!

בסוף הפרשה מופיע הסיפור הארוך של בני גד ובני ראובן, שהיה להם מקנה רב וביקשו ממשה רבנו להישאר בעבר הירדן המזרחי ולנחול שם את נחלתם. "אם מצאנו חן בעיניך יֻתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחֻזה אל תעבִרנו את הירדן" (במדבר לב ה). בדין ודברים שנמשך מכך, התגובה הראשונה של משה רבנו לכך, ארוכה ותקיפה מאוד. "…האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?! ולמה תנִואון את לב בני ישראל מעבֹר אל הארץ אשר נתן להם ד'?!" (שם לב ו-ז). אך יותר מזה, משווה משה את בקשתם למעשה חטא המרגלים: "כה עשו אבֹתיכם בשלחי אֹתם מקדש ברנע לראות את הארץ… והנה קמתם תחת אבֹתיכם תרבות אנשים חטאים לִספּות עוד על חרון אף ד' אל ישראל" (שם לב ח-יד). לכאורה, הם רק ביקשו להישאר ולשבת בעבר הירדן המזרחי לצורך המקנה הרב שהתברכו בו. מה, אם-כן, פשר הכעס הגדול עליהם?

כך אי-אפשר להתנהל, שכל שבט יתפקד כמיליציה פרטית, יכבוש את המקום שלו ויתיישב בה. צה"ל, הצבא שלנו, הוא צבא של כל כלל ישראל. לכן קודם-כל כובשים כולם יחד את כל ארץ ישראל, ורק אחר-כך יכול להתנחל כל שבט ושבט בנחלתו. אם-כן, תמה עליהם משה, כיצד זה אתם תשבו בנחלתכם ואחרים ימשיכו להילחם?! זה ישבור את המורל של האומה. יגידו שאר השבטים: אנחנו נלחמנו בשביל לכבוש את נחלתם, ועכשיו הם מתיישבים בה ולא באים אתנו לכבוש את נחלתנו ("ולמה תניאון, ר"ל: תשברו את לב בני ישראל, שבשמעם דבריכם יאמרו גם הם שאינם חפצים לעבור אל הארץ שנתנה ה' להם…". אברבנאל במדבר לב, "ומקנה רב היה לבני ראובן"). לכן הכרחי שכולם יצאו יחד לכבוש את נחלות כל השבטים. אמנם לאחר שענו בני גד ובני ראובן: "…גדרֹת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפּנו. ואנחנו נחלץ חֻשים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאֹנֻם אל מקומם… לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו" (שם לב טז-יח), ומשה רבנו בירר זאת אתם עד תום, אז התברר שהכל בסדר, ונענה משה לבקשתם.

הצבא והישיבות בימינו

הנשיאה בעול היא דבר שעומד על הפרק בימינו, וחוזר לדיון מדי כמה זמן. ציבור חרדי רחב טוען: "כן, אתה קורא לנו לבוא ולשאת בעול הצבא. אבל מה עם עולם תורה? מי ידאג לו? הרי בסופו של דבר התורה היא שמצילה אותנו". או טענה אחרת בפיו: "צבא זה שאתה קורא לנו להצטרף אליו, הוא צבא שמשרתות בו נשים, צבא בלי הכשרוּת שאנו רוצים לאכול ממנה, ובכלל איננו סומכים על הפסיקה של הרב הצבאי הראשי בכל הבעיות ההלכתיות שמתעוררות בצבא. אם-כן, אין זה צבאו של משה רבנו שאליו נתבעו בני גד ובני ראובן להצטרף".

קודם כל, במלחמת השחרור חרדים רבים לחמו בשורות צה"ל, וכן גם אחרי המלחמה. ולא רק לחמו, אלא התעקשו להתגייס. הרופא של ארגון ההגנה היה בודק את כשירותם של המועמדים לשירות. בני היישוב החדש היו רגילים לעבודת כפיים, והיו חסונים ובריאים. אבל בני היישוב הישן שהיו לומדים תורה, היו נראים חיוורים וחלשים ולא מתאימים לשירות. קשה היה לו לקבל אותם, אבל הם התעקשו. בנוסף לכך, היה מוגדר גיל הגיוס לצבא רק עד ארבעים, אבל היו מבני היישוב הישן מעל גיל ארבעים שזייפו את תאריכי הלידה שלהם רק כדי שיוכלו להתגייס לצה"ל. אם-כן, באותם ימים היו מתגייסים לצבא.

והרי מצווה גדולה להתגייס לצבא ואין אדם שיכול להיפטר ממנה. הנה אבותינו הקדושים היו אנשי מלחמה. אברהם אבינו היה לוחם כאשר יצא למלחמה בארבעת המלכים לשחרר את לוט; יעקב אבינו, "ויאבק איש עמו" (בראשית לב כה), וכן שלוש מלחמות קשות אחרי מעשה שכם (רש"י בראשית מח כב, רמב"ן שם לד יג); משה רבנו במלחמת סיחון ועוג; יהושע בן-נון במלחמות עמלק ושבעת העממים; דוד המלך;  ואף שלמה בנו, גם אם באופן נדיר;  – כל אלה היו לוחמים. יתר על כן, השירות הצבאי אינו רק מצוה, אלא מצוה משולשת, כמו שכתב רבנו הרב צבי יהודה סמוך למלחמת השחרור במאמרו 'למצוות הארץ' (לנתיבות ישראל א עמ' קיח-קכז):   א. "לא תעמֹד על דם רעך" (ויקרא יט טז). כאשר נמצאים יהודים בסכנה, כל מי שביכולתו הדבר חייב לקום ולהצילם (ספרא פרשת קדושים ב, סנהדרין עג א, רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש א יד, שולחן ערוך חושן משפט תכו א). חיוב הצלה זה אינו תלוי בשום תנאי, גם לא בשאלה האם מדובר בצבא כצבאו של משה רבנו. וכידוע, יש לנו אויבים רבים סביבנו.   ב. מצוות כיבוש הארץ והשמירה עליה שתישאר בבעלותנו, מפני אלה החומדים אותה ומתאמצים לכבוש אותה מידינו (הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ן, עשה ד, ושם פסוקים ומאמרי חז"ל המוכיחים ומבררים את גדר המצוה וחיובה לדורות). גם ממצוה זו אין אדם שיכול להיפטר.   ג. מצות קידוש השם. "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב). כאשר אנו מוכים, נרצחים, מושפלים ומגורשים על-ידי גויים, הרי זה חילול השם, אך אם כאשר הם באים להכות אותנו אנחנו מתגוננים ומכים בהם – זהו קידוש השם, ואין אדם שפטור ממצות קידוש השם. מצווה משולשת זו של הליכה לצבא כה חשובה ומרכזית, עד שמחויבים אף למסור את הנפש עבורה. אם-כן, כולם צריכים להתגייס לצבא, כולל חרדים (ע' עוד בשיחות הרב צבי יהודה ארץ ישראל עמ' 167, "מלחמת מצוה").

מרוב דורות בגלות שכחנו שהשירות הצבאי הוא מצוה, ומצוה גדולה.

פעם בהיותי בשירות מילואים באחת המלחמות, באו לבקר ביחידה שלי שלושה אנשים בעלי זקן ארוך, מעיל ארוך וכובע שחור. חילקו יי"ש לכל החיילים, שרו ורקדו. אחר כך נתנו לכל אחד מהחיילים שקית קטנה ובה כמה פרוטות, והסבירו: זהו כסף לצדקה – כל אחד יניח את השקית בכיסו עד סוף המלחמה, אז ייתן את הפרוטות לאיזה עני. כך יהיה שליח מצוה, והרי 'שלוחי מצוה אינם ניזוקים' (פסחים ח ב). כל החיילים הפנו את מבטם אלי, הדתי היחיד במחלקה, אבל אני העדפתי להסתכל לכיוון אחר כדי לא להתערב (ולדון על הסייג שבמקום ששכיח היזקא שונה הדבר. ע' פסחים שם). חייל אחד חילוני תמה: אינני מבין, אני פה כדי למסור את הנפש ואולי אף להיהרג למען עם-ישראל – כמה פרוטות לצדקה בכיס הן מצוה, וזה לא מצוה?! ענה לו החסיד ללא היסוס: אם כן מה אכפת לך? עכשיו יש לך שתי מצוות… גם כמה פרוטות לצדקה, וגם מסירות נפש על עם-ישראל! שוב הביטו לעברי כל חבריי החיילים, ושוב העדפתי להסתכל לכיוון הנוף היפה של ארץ ישראל…

אז מה יהיה, מקשים אנשים, עם האחריות על לימוד תורה?

בוודאי אסור לפגוע בלומדי התורה. לשם כך יש מקום לדחיית שירות, כדי שאדם יוכל להתגדל בתורה, לצמוח תלמיד חכם ולהביא ברכה רבה לאומה. הוא דוחה את שירותו הצבאי בשנה, שנתיים, שלוש, עשר, או עשרים. אבל פּטוֹר – אין, ובסופו של דבר כולם צריכים ללכת לצבא (ע' בהרחבה בשיחות הרב צבי יהודה תלמוד תורה עמ' 108, "תורה וצבא", ועמ' 113, "צבא וישיבה").

מצד שני, אי-אפשר ליפול לכשל הלוגי של 'שלילת האמצע', כלומר: הסתכלות ב'שחור לבן' ואי-היכולת להכיל מורכבויות, ולפתור את הבעיה בכפייה. אפשר לכפות דברים על יחיד או על בודדים שחורגים מהמסגרת, מה שמכונה בסוציולוגיה 'פיקוח חברתי'. כלומר, עמידה על המשמר שלא ייווצר שינוי זוחל בכיוון שאיננו רצוי. אבל אי-אפשר בשום אופן להפעיל כפייה על חלקים רחבים של הציבור. בין אם מדובר בציבור חילוני או בציבור חרדי. במקרה כזה, כפייה איננה מוצדקת מוסרית, וגם איננה יעילה.

אז מהי הדרך הטובה לפתרון אמיתי?

הדרך היא הידברות, שיחה ויצירת אֵמון. התקרבות הדעות באופן איטי וסבלני. ואכן, ברוך השם, לאט לאט הולך ועולה משנה לשנה מספר החרדים המתגייסים לצה"ל, במיוחד במסלולי הגיוס היחודיים להם. אבל כל כפייה, לעומת זאת, רק תלך ותרחיק אותנו ממגמה זו. בכלל, אומה עם מרכיבים בעיתיים אבל מלוכדת, יותר חזקה ויותר שורדת מאשר אומה שכל מרכיביה מעולים אך היא מפוצלת ומפולגת. לכן, לא בכפייה נצליח, כי אנשים אחים אנחנו, אלא רק דרך הגברת ההבנה והאמון ההדדיים.

אם-כן, אל תדאג ואל תתייאש. בסוף זה יקרה – החרדים ילכו לצבא, יהיו חיילים חרדים, קצינים חרדים, ואף רמטכ"ל עם שטריימל בצבע חאקי.

אגב, צריך גם לדעת שוודאי בזכות התורה יש הגנה, אבל אין זה דווקא נקודתי, אלא במובן הכוללני. כאשר באומה לומדים תורה, אז היא מלאת עוז וגבורה, ויש בה אור אלוהי ששוכן ומגן. לא דווקא באותו רגע שלומדים, אלא כוללני – כל הזמן לומדים באומה תורה, השכינה שורה בה, ומתוך כך מנצחים במלחמה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
החרדים מפסידים מצווה חשובה כמו
| 29-07-2016 15:30
שהחילונים מפסידים מצוות חשובות.הודו לזכר קודשו שנותן שכר לעושה רצונו וגמול למי שלא עושה רצונו.כשאדם מרגיש שאין צדק בעולם חייו הופכים לסיוט אחד גדול.לכן האדם היחידי ידע שיש מי שרואה אותו ואת מחשבותיו ויתהג ביושר ובטוב וההוא למעלה ישלם לו הכל אחד על אחד.
2
מה עם חצי שבט המנשה?
אלחנן | 02-08-2016 23:28
יעוין נא בפירוש הנצי"ב "העמק דבר" על סוגיה זו, מה כותב מי שהיה מראשי תנועת חיבת ציון, מדוע משה לא כעס כלל על חצי שבט המנשה ומה היה תפקידם היזום על ידי משה...
3
הרבי
נועם | 03-07-2022 14:50
הרבי מלובביץ' ישו