וידויו של רווק זקן: חבל שלא התחתנתי עם הבחורה הצולעת

וידויו של רווק זקן: חבל שלא התחתנתי עם הבחורה הצולעת

איזה טיפש אני! איזה אידיוט! למה לא התחתנתי עם הבחורה הצולעת, הייתי מפונק. הייתי מעוות. לא אמרתי לה למה איני רוצה להתחתן, אבל היא הבינה מעצמה. הרי אני הבחור השישי שלא רוצה להתחתן איתה בגלל הצליעה

וידוי: חבל שלא התחתנתי עם הבחורה הצולעת

איזה טיפש אני! איזה אידיוט! למה לא התחתנתי עם הבחורה הצולעת, הייתי מפונק. הייתי מעוות. התביישתי ללכת איתה ברחוב. היא מאוד רצתה להתחתן איתי. כאשר הודעתי לה שאיני רוצה להתחתן איתה, היא בכתה. היא לא אמרה כלום אלא בכתה. לא אמרתי לה למה איני רוצה להתחתן, אבל היא הבינה מעצמה. הרי אני הבחור השישי שלא רוצה להתחתן איתה בגלל הצליעה. היא הורידה עיניים במבט מיואש, אמרה שלום והלכה לה.

זה קצת הציק לי. אבל מהר התאוששתי. הרי לא יעלה על הדעת להתחתן עם בחורה צולעת.

אז מה היא תעשה בחיים? איני יודע. זו לא הבעיה שלי. זו בעיה שלה. איני יכול לפתור את כל הבעיות שבעולם.

אגב, היא כן פתרה את בעיתה והתחתנה עם בחור טוב, ישר, מוכשר, חכם, שלא היה איכפת לו מהרגל שלה. שמעתי שהיא מאושרת, הוא מאושר, ויש להם ילדים מאושרים. והטיפש זה אני, ואני לא מאושר.

אוי לי, למה נתפסתי לדברים חיצוניים. עתה אני רווק גלמוד, בודד, מבוגר, לא זקן אבל מרגיש זקן.

אני מתבייש מעצמי, אני כועס על עצמי, אני בז לעצמי, שהחלטתי על פי דברים חיצוניים, ולא על פי הפנימיות. החיצוני, הרגל, היד, הראש, הוא לא האמת, האמת זו הנשמה. ולבחורה הזאת היתה נשמה כל כך יפה, כל כך עדינה, כל כך טהורה.

פעם שמעתי משל אפלטון על המערה. אנשים כבולים במערה ,רואים צללים על הקיר הפנימי, וחושבים שזו המציאות. אבל זו הזיה, זה שקר. החיצוניות של הבחורה זו הזיה, שקר. האמת זו הנשמה. איזה טיפש הייתי. עתה אני כבר לא טיפש, אבל זה מאוחר מידי.

בגמרא שבת מסופר על אדם שהתחתן עם בחורה גידמת. רק ביום מותה , שם לב. זה אדם חכם! גם צנוע, גם חכם.

שמעתי על בחור לבן עור שהתחתן עם אתיופית. זה הרגיז את הוריו. אמרו לו: אבל למה בכלל נפגשת עם אתיופית?! השיב: לא שמתי לב שהיא אתיופית. איזה גאון! איזה גאון!

ואני טיפש! במשך כל השנים התלוננתי על ד': איפה השידוך שלי? איפה בת פלוני לפלוני שלי? ולא ראיתי את הנס הגדול שד' הכין לי בחורה כל כך נפלאה עם נשמה טהורה. איזה נס ד' עשה לי, אך בעל הנס הטיפש לא הכיר בנסו! נכון ,הבחורה הייתה צולעת ברגל, אך אני הייתי צולע בשכל.

נ.ב.

אוסיף דבר חשוב. אנא לא לחפש אותי כדי להציע לי שידוך. ב"ה התחתנתי. עם מי? עם הבחורה הצולעת. סתם שיטיתי בכם. זה מכתב שנתתי לאשתי בחדר ייחוד כדי שתרגיש טוב. נשקה את המכתב, נשקה אותי, ובכתה דמעות של אושר והתרגשות. וגם אני. עתה לראשונה אני מפרסם מכתב זה בהסכמתה, כמובן בעילום שם. עד היום הזה אני זוכר כיצד עמדתי תחת החופה, קורן מאושר, שזכיתי לכלה שגם אם היא חגרת, היא נאה וחסודה (כתובות יז א). בעיניי היא הכי נאה וחסודה בעולם (מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב האמת). כן, התחתנתי עם הבחורה הצולעת, ואני האדם הכי מאושר בעולם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
9 תגובות - 9 דיונים מיין לפי
1
מגיע לכם כל הטוב שבעולם!!!!!!
| 24-05-2016 20:48
אתה זכית והיא זכתה! הלוואי ובני הצולע יזכה בכלה מדהימה באישיותה כמוך.
2
הסיפור המופלא הזה דומה שמקופל בפסוק אחד בתהילים
משה אהרון נווה עמל הרצליה | 24-05-2016 21:01
"אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה" הקב"ה לעתים גוזר על יחידים בדידות כדי כך שביתם הופך כלאם. וכל כך שיצאו ממנו אך בכושרות. כלומר יתחברו בזיווג דווקא עם אותן שפיזית כושרן איננו מושלם. אותם העקשנים -הסוררים גורלם נחרץ לשכון בצחיחה.
3
היית חייב להזכיר שהיא צולעת בליל החתונה ? תתבייש
אשת נכה | 24-05-2016 21:08
4
הרב אבינר, שכחת
| 24-05-2016 22:37
כיון שאתה עוסק לאחרונה בחיבור סיפורים, יכולת להוסיף עוד נ.ב. נ.ב.ב - הבחורה בכלל לא צולעת. אני צולע. בחדר היייחוד היא הגישה לי מכתב מרגש, שבו היה כתוב: "אל תשכח שהסכמתי להתחתן איתך למרות הצליעה, ואם תשכח - אדאג להזכיר לך". התרגשתי עד דמעות.
5
ל3
| 24-05-2016 23:18
לבן אדם נכה לא צריך להזכיר לו שהוא נכה.. הוא זוכר אתזה כל הזמן.. שיהיה מזל טוב לצדיקים הללו;)
6
ומי יערוב לרווק שאחרי החתונה יתקשה לקיים ואהבת לרעייתך?
רווק | 25-05-2016 1:08
ואח"כ ח"ו נישואיו לא יעלו יפה בגלל שלקח מישהי שלא שלם עם איך שהיא נראית? מי יבוא אליו ויצית את האהבה שניסה ולא הצליח בה? לאלוקים הפתרונים הניסיונות של הדור הזה, אתגרים של שילוב פנימיות וחיצוניות. מי ישיגנו?
7
תלוי אם טורחים להזכיר לו את זה כל הזמן. בעיקר בן זוגו
אשת נכה ל4 | 25-05-2016 6:37
כל פסיכולוג יכול לראות בדיוק איזה מסר עולה במכתב הזה בין השורות. בדרכו שלו הכותב מהלל את עצמו וטורח לספר לכלתו כמה אחרים היו נרתעים ממנה. אשתו של הכותב סך הכל צולעת, היא הולכת. לא עלה בדעתי לומר לבן זוגי שבכסא גלגלים כמה נשים היו נרתעות ממנו. לא צריך להזכיר לו את היחס החברתי. ועוד משהו אני לא ממש קדושה, התאהבתי ונישאתי מהסיבות שלי. עבור הילדים שלנו בן זוגי הוא האב לא הנכה. טוב אולי זה אחרת בחברה החילונית, אולי סלחנים יותר לחוסר שלמות אצל בן הזוג.
8
הקב"ה מזווג זיווגים והורים לא צריכים
| 27-05-2016 16:41
לאסור על הזוג להתחתן. צודק .הבחור לא שם לב שהיא אתיופית ביחוד כשמכירים לבנים ואפילו יפים שהמעשים שלהם מכוערים אז מה שווה היופי.
9
אשריך ריגשת
| 29-05-2016 13:49