שיעור קצר בהלכות 'האנשים השקופים' - סרוגים

שיעור קצר בהלכות 'האנשים השקופים'

נפגשנו עם מיכל אורבך (אשתו של אורי אורבך ז"ל) וקיבלנו "שיעור קצר" בהלכות "האנשים השקופים". אורי ז"ל, שהיה רגיש לכל עוול חברתי, בחדות החכמה ויכולת הכתיבה שלו, היטיב לבטא זאת בסיפור קצרצר בשם "לא יזכור"

שיעור קצר בהלכות 'האנשים השקופים'
  למצולמת אין קשר למאמר (אילוסטרציה: יונתן זינדל פלאש90)

משמעות הזכרון

זה נכון לכל החגים והמועדים.  "ושמחת לפני ה' אלוהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך…". לא יכולה להיות שמחה ברגל, בלי שהגר היתום והאלמנה שמחים אתנו!  ובהמשך לאותה תפיסה פשוטה, הגדיר הרמב"ם את מי שחוגג ביום טוב ולא רואה את הזולת וחי את עצמו עם עצמו כ"שמחת כרסו": "אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו…".

המשוררת זלדה הגדירה זאת נפלא:

"שאתן לו לאכול / מן הכרמל שבנפשי ומן הים / מזריחות החמה.. / ומן התהומות שבי.."
אינני נותן משהו מחוץ לי למישהו אחר… את נפשי "ואת התהומות שבי" אני נותן באהבה בחסד ובחן. מפגש של פנים אל פנים בהארה הדדית.

נפגשנו עם מיכל אורבך (אשתו של אורי אורבך  ז"ל) וקיבלנו "שיעור קצר" בהלכות "האנשים השקופים". אורי ז"ל, שהיה רגיש לכל עוול חברתי, בחדות החכמה ויכולת הכתיבה שלו, היטיב לבטא זאת בסיפור קצרצר בשם "לא יזכור" שפרסם בבלוג שלו:

אישה אחת מתה. בגלל שהיא מתה היא לא הגיעה בבוקר לעבודה, כך שלא היה מי שינקה את המשרד. שאל המנכ"ל למה לא נקי אמרו לו שהעובדת ניקיון מתה. אמר המנכ"ל: מי, הרוסייה? לא, אמרו לו, סימה, הנמוכה הזאתי. המנכ"ל לא זכר אבל אמר: אם אני אראה תמונה אני בטח יזכור, אבל שישלחו עובד אחר.

שלח הקבלן עובד אחר, שיהיה נקי. וגם אמר לאורנה מהכוח-אדם: חבל שלא הודעתם לי קודם, בגלל שלא ידעתי נוצרה אי-הבנה, ובגלל האי-הבנה לא שלחתי מישהו אחר, מאמי.בצהריים היתה ההלוויה. הוועד לא שלח פרחים כי המנוחה הייתה עובד-קבלן, ועובדי קבלן לא זכאים לזר, על מודעה אין מה לדבר, אבל סיגי מההנהלת חשבונות יצאה שעה קודם והלכה להלוויה כי היא הייתה קצת מיודדת עם המנוחה, שלום-שלום כזה.

הקבלן רצה לשלוח גם זר, עם "יזכור" באמצע, אבל שכח והאמת שגם לא היה לו עם מי לשלוח כי בדיוק היה צריך דחוף 22 מאבטחים לאירוע חגיגי שנפל ככה פתאום ולא היה לו מישהו פנוי.אישה אחת מתה. אבל בצהריים כבר שלחו עובדת אחרת שתנקה במקומה. עכשיו נקי והכל בסדר.

בשבוע החמ"ד שהסתיים לא מכבר, העלינו על נס את העשייה הברוכה של מוסדות החמ"ד על נתינה מלב אוהב ומעשי חסד רבים עם מי שזקוק לכך. חמישה עשר מוסדות חינוך קיבלו את פרס "חמ"ד וחסד" כשמאות מוסדות החמ"ד אספו בשנה האחרונה כמאתיים טון של מזון למשפחות נזקקות.מוסדות חינוך רבים, פעלו רבות לטובת האנשים "השקופים". מתנות לעובדי המינהל והמשק, החלפת עובדי הניקיון בהפתעה והוצאתם ליום כיף, צוותי פיקוח החליפו ליום עבודה צוותי הוראה בית ספר לחינוך מיוחד ועוד.

המודעות ל"אנשים השקופים" דומה שהתחזקה. יש בחיינו החינוכיים בחמ"ד רצון לעשות הכול בנתינת המקום הנכון והראוי לכל הסובב אותנו.
יחד עם זאת, אולי נכון לבקש מאתנו לעלות קומה בשני מעגלים:

א. לא להסתפק במבצעים חד פעמיים, אלא להיות שם- לאורך השנה כולה.  זה חייב להיות חלק מסדר היום שלנו. המחשבה הקשה כ"כ, שיש מושג נורא ביותר של "איש שקוף!!" היא גורמת להרבה כאב וחוסר הסכמה לשמוע את הביטוי הזה (כולל לא במירכאות).המפגש עם הזולת איננו חיצוני לעצמי שלי, להפך – בו טמון המפגש הממשי ביותר עם עצמי ועם החלק אלוה ממעל שבי. ה"אני" נוצר באמצעות ה"אתה". המגע עם החיים, עם עולמו הפנימי של האחר, שם נמצא הקב"ה…

ב.פעמים שאנחנו בתוך הכיתה, בחדר המורים, במפגשים עם אנשים "רגילים" אנחנו "עושים" אותם לשקופים, חלילה. "לא רואים אותם", או כפי שרגילים לקרוא לזה "לא סופרים אותם…" זה יכול להיות לעתים בלי לשים לב לכך. כמה יפה הרגישות שלמדנו מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, בהיותו מורה בתלמוד תורה, כשהיה שואל שאלה תלמיד והוא לא ידע להשיב על השאלה, לעולם לא היה מפנה את אותה שאלה לתלמיד אחר, אלא היה שואל שאלה חדשה את התלמיד השני… המשפט הידוע של הרב קרליבך " כל תלמיד צריך לפחות מבוגר משמעותי אחד שמאמין בו" נוגע בנקודה זו. (הדגש הוא על- "כל תלמיד!!!) סיפרו על הסבא מסלובודקה, שכל לילה לפני שהלך לישון, העביר מול עיניו את כל תלמידיו!!! ושאל את עצמו: איפה הוא!? התקדם? שמח?
וברוח שאנו מנסים לכוון- עבודה במעגלי החמ"ד/ קהילות למודות למורים ואנשי חינוך, אולי נכון להציע, לצד המעקב הפנימי של שיחות אישיות עם כל תלמיד, "לייצר" מעגלי השתייכות של תלמידים ומורים.כולנו חלק ממשהו משפחתי, רצוי, אהוב שקשובים לו.

מנהיגי חינוך יקרים מאד. האנטיתזה של "איש שקוף" זה ראיית האדם שאני פוגש והנכחתו והיא מהדברים שאין להם שיעור. רחל חלפי כתבה שיר נפלא, המתאר רגע במראה הפנימית. (כך גם נקרא השיר…)

פתאום ראיתי ישישה אחת שפעם הכרתי.
רציתי לגשת לומר לה שלום אבל החזירה שבי אמרה לי: עזבי, בלאו הכי היא לא תזכור.
עזבי. החזירה הזאתי השתלטה על כל החלל הפנימי.
לא נותר בי מי שיריב אתה. אחר-כך, מעין משב קל של געגוע למשהו שאיני יודעת מהו הפנה את ראשי בזוית זעירה לעברה.
ראיתיה עומדת אבודה שם שכוחה.
משהו מתבהם בי כל כך על נקלה.
הזעם הפנימי מתפיח שריריו.
בשר- הנפש מתעבה.

==

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ הוא ראש מנהל החינוך הממלכתי דתי (החמ"ד)

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
למערכת-פנימי
| 19-05-2016 15:50
למה תמונה של ערביה??לא שאני בעד להתעלם ממצבם אבל זה מוסיף לטשטוש בין ישראל לעמים
2
קשה להתייחס לכל אדם. לא בגלל שהוא
| 19-05-2016 16:57
שקוף אלא אני לא אלוהים שיכול באמת לעזור. מי שיודע שהקב"ה רואה אותו הוא לא שקוף בכלל .לא שקוף לרגע . להרגיש שקוף זה דיכאון לכן רוצים לעשות משהו קולני.לא ברעש הד' אלא בשקט דממה.בהצלחה .באמת אנחנו שקופים לגבי הקב"ה כי הוא רואה ברנטגן את כל המחשבות שלנו וכדאי לנו להזהר ממחשבות רעות על האחר.