דווקא אריאל החרד"לית היא תנועת הנוער הכי פמיניסטית

שמתי לב שבאריאל, יש לבנות הזדמנות שווה לבנים להגיע לאיזה תפקיד שהן רוצות, כי התפקידים מחולקים בדיוק לשני המינים. בנות סוחבות שולחנות ומטפסות על סולמות ותופסות עכברים ועוקרות עשבים, כמו שכל אדם צריך לעשות, ואף אחד לא אומר להן שזה תפקיד של בנים. שירה יניר בטור על ההערה שפקחה לה את העיניים

26.01.16 16:22  ט"ז בשבט תשעו
דווקא בתנועת אריאל הנפרדת - הפמיניזם פורח

דווקא אריאל החרד"לית היא תנועת הנוער הכי פמיניסטית

מקובל לחשוב שחברה נפרדת היא תמיד שוביניסטית, כי היא מחנכת באופן שונה את הנשים ואת הגברים שבתוכה, מלמדת אותם דברים שונים ומכוונת אותם למסלולים שונים, שמנציחים במעגל סגור את ההבדל הקלאסי בין המגדרים. אני רוצה לבחון את האמירה הזו ולשאול – האם בהכרח חברה נפרדת היא שוביניסטית?

לפני כמה שנים דיברתי עם אחד הדודים שלי על תנועת הנוער שלי – אריאל. סיפרתי לו שהיא נפרדת לגמרי ולכן בסניף שלי יש בנות בלבד, והייתי בטוחה שכמו כל דתי ממוצע הוא יגיד שאנחנו חבורה של דוסים מגזימים ויאשים אותנו בהתחרדל"ות/קיצוניות/ראש בקיר/פגיעה במערך הדייטים של מדינת ישראל. אבל אז הוא אמר את הדבר האחרון שציפיתי לו: "אז זו תנועה פמיניסטית?"

האינסטינקט הראשוני שלי כששמעתי בפעם הראשונה את הקישור הבלתי-אפשרי הזה בין תנועת אריאל הדוסית, שמרוב שימת דגש על צניעות כמעט לא נותנת לבנים ולבנות שלה לראות זה את זה, לבין פמיניזם, היה לגחך ולהסביר לו שהוא לא הבין; תנועת אריאל לא פמיניסטית, אלא דוסית מגזימה. אבל הקישור הזה, שלעולם לא הייתי חושבת עליו לבד, נשאר לי במחשבה.

הזדמנות שווה לבנות

ולאט לאט התחלתי לשים לב. שמתי לב שבאריאל יש לבנות הזדמנות שווה לבנים להגיע לאיזה תפקיד שהן רוצות, כי התפקידים מחולקים בדיוק לשני המינים.

שמתי לב שבאריאל, בנות סוחבות שולחנות ומטפסות על סולמות ותופסות עכברים ועוקרות עשבים, כמו שכל אדם צריך לעשות, ואף אחד לא אומר להן שזה תפקיד של בנים. מאוחר יותר, כשהן נתקלות בחברה מעורבת, הן ממש מופתעות ש"אסור" להן לעשות את זה.

שמתי לב שבאריאל אין מחאות אולטרה-סגול בחודש ארגון, כי יש לנו רק בנות בקהל.

שמתי לב שבאריאל את יכולה לרקוד באמצע הסניף לכל הדעות, ולהשתגע ולשיר בקולי קולות ולהרגיש בטוחה להתנהג בצורה לא מכובדת.

שמתי לב שבתנועות אחרות, במוצ"ש ארגון, הבנים תופסים את כל המיקרופונים, צועקים, מובילים, עושים מופע סלטות – והבנות עומדות בצד ומוחאות כפיים. באריאל הבנות חייבות להתרגל לעמדת ההובלה בעצמן, ליצור את מה שקורה ולא לעודד מהצד. דיברנו על זה כשהייתי בצוות המגדרי בקורס קצינים – כשהצוות שלנו סיים להקים צילייה ראשון, כי כולנו עזרנו להכניס את היתדות ולדפוק עם ההלמניה, ואילו בצוותים אחרים הבנים עבדו והבנות ישבו בצד. באריאל את לא יכולה לשבת בצד ולתת למישהו לעשות את העבודה בשבילך.

שמתי לב שבאריאל מתרגלים לחשוב שבנות יכולות למלא את כל התפקידים החברתיים: להיות המצחיקה, המופרעת, החכמה, השחקנית, הספורטיבית, המנהיגה. כשהעברתי על זה שיעור למחזור שלי בצבא שאלתי אותם מי היה המצחיק בכיתה שלהם – בן או בת? כולם כולל כולם [חוץ מהמפקדת] ענו שזה היה בן. זה נשמע לי נורא, לגדול בחברה שבה כל המודלים של "המצחיק" שאת מכירה הם תמיד בנים. זה נועל אותך. את לא יודעת אפילו לדמיין איך בת יכולה להיות המצחיקה.

אפשר לנסח את זה כפרסומת: רוצה לקבל אופציה להיות המצחיקה של השבט? בואי לאריאל!

פמיניזם בטעות

היופי של כל זה הוא שלאף אחד ממנהיגי התנועה אין אידיאולוגיה פמיניסטית, או לפחות אף אחד לעולם לא יזדהה עם הפמיניזם, שמקושר למערביות קיצונית ולרפורמה. התנועה נותנת לנשים כוח, ניסיון ואחריות כי אין לה ברירה – אין בסניפים של בנות בנים שיקחו את הכוח הזה, אז התנועה משקיעה בבנות חצי מהמשאבים שלה, משקיעה בלהביא אותן אליה, מכשירה אותן ונותנת להן את היכולת להכתיב איך תיראה התנועה. אני אוהבת להגיד שתנועת אריאל היא פמיניסטית בטעות; באריאל לא מקדמים את הנשים כדי לקדם אותן – זה קורה לבד.

מזווית אישית, כבוגרת אריאל שנמצאת כיום בחברה מעורבת, ולפעמים צריכה למלא את התפקיד המגדרי שלי – כמו לתת לבנים לעזור לי לסחוב, אף על פי שכל הילדות שלי עזרתי לבנות אחרות לעשות את זה, או לא להשתתף במלחמות מים גם אם אני רוצה, כי "בנות לא אוהבות את זה"– למדתי להעריך את היכולת של החברה הנפרדת לגרום לי להאמין שאני יכולה לעשות הכל, ולאפשר לי לעשות הכל. למדתי להעריך את הקבוצה האדירה של נשים מנהיגות באריאל, שמגדלות אלפי נשים צעירות להיות מנהיגות חזקות גם הן.

האם תמיד חברה נפרדת מעודדת פמיניזם? נראה שלא; על ידי מתן אחריות אפסית לנשים בתוכה, חברה נפרדת יכולה להיות כלי שימושי מאוד להטמעת שוביניזם. אבל על ידי מתן עצמאות, אחריות ועמדות הנהגה, היא יכולה להיות דווקא הכלי לשחרור ממנו.

==

שירה יניר, בת 20 מפתח תקווה, הייתה חניכה, מדריכה ורכזת חב"ב בתנועת אריאל.

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

4 תגובות
הצג את כל התגובות