אריאל היא תנועה של לכתחילה, בנ"ע - בדיעבד/דעה

למעשה, כיום האידיאולגיה של תנועת הנוער 'אריאל' היא האידיאולגיה הכי מונחלת בציבור הדתי לאומי. תפיסת העולם הגורסת 'לכתחילה מופרד', 'בדיעבד מעורב', או במילים אחרות 'הרצון לקיים תורה בשלמות' או 'תורה לכתחילה' או בנוסחים רבים ואחרים היא התפיסה בה מחזיקים מרבית מבני הנוער בציבור הדתי לאומי

24.08.15 16:42  ט' באלול תשעה
אריאל היא תנועה של לכתחילה, בנ"ע  - בדיעבד
  (צילום: באדיבות המצולם)

זכיתי בעבר להיות חלק מההתוויה החינוכית של תנועת הנוער כשמונה שנים, במהלכה ראיתי את צמיחתה של תנועת 'אריאל' ואת התהליכים הגדולים שעברו על הנוער בתנועה. התנועה ברבות השנים שינתה את מקומה בקרב הציבור הדתי לאומי, מתנועה שאופיינה בעשייה שקטה, לתנועה פורצת דרך המשפיעה על סדר היום של הנוער במגזר הדתי והשיח הערכי במגזר הדתי.

בכל קיץ ישנו מקרה המעורר מחדש את השיח אודות תנועה מעורבות או נפרדת בקרב בני הנוער. השנה אירוע הריקודים המעורבים במחנה סיירים של בנ"ע, הצית את הדיון מחדש (כך על פי עדותה של אחת הרכזות שפרסמה מאמר בנידון).

מרפרוף בתגובות השונות,ומהיכרות רבת שנים עם נוער מאוכלוסיות שונות, אני שמח לראות שמרבית בני הנוער אף מאלו המשתייכים לבנ"ע חושבים כיום, כי תנועה מעורבת היא בדיעבד ואילו תנועה נפרדת היא לכתחילה. כהליך חינוכי אני מפרש את האמירה בכך, שמרבית הנוער היום רוצה לחיות תורה בצורה שלימה 'לכתחילה', בלי פשרות ובלי הנחות.

למעשה, כיום האידיאולגיה של תנועת הנוער 'אריאל' היא האדיאולגיה הכי מונחלת בציבור הדתי לאומי. תפיסת העולם הגורסת 'לכתחילה מופרד', 'בדיעבד מעורב', או במילים אחרות 'הרצון לקיים תורה בשלמות' או 'תורה לכתחילה' או בנוסחים רבים ואחרים היא התפיסה בה מחזיקים מרבית מבני הנוער בציבור הדתי לאומי.

על החינוך להיות עקבי

בעייני מטרתה של תנועת נוער היא להוציא לפועל את הכוחות הגדולים והאידיאליסטים הקיימים בקרב בני הנוער, לחנך, להוביל בני נוער לתרומה לחברה, אמון בעצמם ובאחרים. כאשר על מנת לעשות זאת, חייבת כל תנועה לעשות בירור פנימי לגבי האידיאלים אליהם היא מכוונת ועל פי הם היא מתנהלת.

הבירור הפנימי הוא חשוב היות והעקביות החינוכית היא קריטית בכל צורת חינוך ובכל גיל.

סיסמתא של תנועת 'אריאל' היא 'תורת חיים בעוז', או במילים אחרות 'תורה לכתחילה'. כן חיבור לעם ישראל, תרומה לקהילה (התנדבות בעשרות ערים,בתי חולים ומועצות אזוריות גם חילוניות), עשייה לאומית(אוהלי עצמאות בפארקים ברחבי הארץ), שת"פ עם חילונים וחרדים(הדלקת נרות חנוכה עם תנועת הצופים ואחרים), ציונות במאה אחוז, אך מבלי לוותר על "קוצו של יוד" בהלכה או בצורה מדויקת יותר תוך הקפדה על ההלכה וחיי תורה בשלמות. לחיות חיים גדולים ומלאים היוצאים מההסתכלות הפרטית, שרוב בני הנוער לצערי שרויים בו כיום (בפייסבוק ועולם המדיה), ולדאוג לכלל ישראל בפעילויות שונות ומגוונות אך מבלי לוותר על רצון ה' בנושא הצניעות וההלכה.

כפי שבישיבה תיכונית בפנימיות בשעות הערב תלמידים לא יושבים סביב שולחן מלא בפיצוחים ומריצים צחוקים עם מספר בנות. וגם אם המיקום לא היה הפנימיות, אלא "רק" בבניין הכיתות דבר זה לא יעלה על הדעת. כך לא אמור להיות הבדל בהתנהגות לאותם תלמידים שמגיעים הביתה מהישיבה התיכונית או האולפנא "הנחשבת", ביום שלישי או בשבת במהלך פעילות בסניף או לאחריה.
כאן המקום לחדד נקודה חשובה בדברי (ולפי הבנתי גם תנועת אריאל חושבת כך), אם מישהו רואה ערך בחברה מעורבת לכתחילה ומאמין בפעילות מעורבת בתנועות נוער עליו להיות עקבי ולשלוח את ילדיו למוסדות לימוד ותנועות נוער כאלה.

החניכים והמדריכים שלנו מתחנכים על ידי גדולים וטובים מבניה של הציונות הדתית בבתי הספר שלהם. לא בכדי הפעילות והלימוד ברוב בתי הספר הינה נפרדת. בתנועת הנוער, עלינו להמשיך קו חינוכי זה גם לשעות הפעילות המאוחרות יותר של היום. המסגרת אמנם משתנה, אך לא המטרות החינוכיות. הכיוון הוא אותו כיוון, בין בחינוך הפורמלי ובין בחינוך שאינו פורמלי. העקביות היא קריטית בכל צורת חינוך ובכל גיל.

הכותב הוא לשעבר ראש תחום בנים בתנועת 'אריאל'.

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

7 תגובות
הצג את כל התגובות