פולמוס הצניעות: בני עקיבא מתהלכת על חבל דק/דעה

הגיע הזמן להפריח לתמיד את המושג הזה, "חברה מעורבת לכתחילה" שעליו מסתמכים רבים וטובים, ולומר בקול גדול וברור – לא, חברה צנועה מעורבת – בדיעבד, ואת זה לא אני אמרתי אלא כל גדולי ופוסקי ישראל בדור האחרון וכולכם מוזמנים לעיין ולבדוק

בני עקיבא מתהלכת על חבל דק / דעה

תשבחות על תנועת בני עקיבא יש בלי סוף, באמת. אותה תנועה ששינתה את חייהם של אנשים רבים והובילה מועדים בחזרה אל צור מחצבתם.

אבל מהאמת אי אפשר להתחמק. אם רוצים ללכת עם התורה עד הסוף, לאורה של תורת הרב קוק – לא זו הדרך, בפירוש. בתנועת בני עקיבא עברו במשך השנים מאות אלפי חניכים שהיום הינם בעלי משפחות לתפארת, אבות ואימהות לחניכים, אנשי עשייה וחינוך.

אחת הכותבות שהתייחסה לנושא כתבה שהיא ציפתה לגרוע יותר, למפגשים בעייתיים מבחינת הצניעות, הלבוש וההפרדה בין המינים.

פה אוכל אולי להצביע על ההליכה על חבל דק שמשקפת תנועת בני עקיבא, התנועה שמגדירה עצמה כ"תנועה של עם". צריך לומר בפירוש, קשה לראות את הדברים הללו משום שהם לא צריכים להתבצע במסגרת תנועתית של תנועת נוער שמחנכת את חניכיה לדרך התורה והמצוות ולאורו של מרן הרב קוק, שנלקח מעמנו לפני שמונים שנים בדיוק.

אותם אנשי הצוות שהסתובבו במחנה הקיץ, וכל מה שעניין אותם הוא להפריד בין מקומות הלינה של הבנים והבנות, לא צריכים להיות שם, אתם מבינים? הם לא צריכים להיות שם לא מפני שלא צריך אותם ושצריך לתת לילדינו יד חופשיה ושיקול דעת עצמאי לפעול לפני שכלם הישר. ממש לא.

הם לא צריכים להיות שם מפני שאם אנו הולכים בתלם של תורה ומצוות אין דבר כזה שבנים ובנות ילונו ח"ו יחד ויהיו עלולים למעשים וחטאים חמורים לעין שיעור. אם אנו בני תורה, יהודיים, זה א'-ב'. זה כל כך קשה להבנה?

אני חייב לומר שלפני שבועיים כשקיבלתי פנייה דחופה לקרוא כתבה במגזין 'מוצש' לא ידעתי על מה המהומה. מגזינים מסוג זה לא מעניינים אותי באופן תדיר ובדרך כלל לא יוצא לי לעיין בהם, אבל בשבת פרשת עקב נפרשה כתבת צבע גדולה בת עמודים מספר מאת רחלי מלק-מודה, והציטוט שממנו הזדעזעתי כל כך פשוט זועק ואי אפשר לפספס אותו.

בכתבה, שעסקה במחנה בני עקיבא השנה, הוצגה ההגדרה של צמד המילים "סיירת שעטנז" – צוות חשאי שקיומו מוטל בספק ואחראי על שמירת טוהר המחנה. "או איך שהסבירה לי אחת הקומונריות: באנו 1,500, יצאנו 1,500, בלי אף הריון לא מתוכנן", כך נכתב שם.

משפט זה לצערי משקף בדיוק את המציאות הבעייתית מאוד שהיתה במחנה הסיירים של התנועה.

אלדר (בנו של הרב בני לאו) תיאר את משטר הצניעות שהתקיים במחנה: "כמה טיפשות יכולה לייצר מחשבה דתית רדודה וחלולה". עוד הוא כתב ואמר "למה דוחפים לנו צניעות מזויפת במקום לחנך לחברה מעורבת לכתחילה? מגיע לנו חינוך עמוק יותר שמלמד אותנו איך מתנהלת חברה שמקפידה על צניעות באמת, ולא רק מתהדרת בהפרדה חיצונית של בנים ובנות".

מה שאלדר פספס פה זו הנקודה, היא היא הנקודה: קיום התורה בשלמות ולכתחילה כולל בתוכו הפרדה וצניעות בין המינים, מה כל כך מסובך בזה? האם ריקודים ושירה מעורבים הם בדרך התורה, האם זה מותר? לא, פשוט לא.

יתר על כך, אולי כעת הגיע הזמן להפריח לתמיד את המושג הזה, "חברה מעורבת לכתחילה" שעליו מסתמכים רבים וטובים, ולומר בקול גדול וברור – לא, חברה צנועה מעורבת – בדיעבד, ואת זה לא אני אמרתי אלא כל גדולי ופוסקי ישראל בדור האחרון וכולכם מוזמנים לעיין ולבדוק.

האם בנ"ע היא תנועה של תורה? של קדושה? של אמת? לצערי לא. המציאות בשטח מדברת בעד עצמה. יש כיום תנועת אחת שמחנכת בדרך של קדושה, הפרדה ותורת חיים בכל הכח והיא תנועת הנוער 'אריאל', בה זכיתי להיות חניך ומדריך ואף לערוך את עיתון בהוצאתה, "שמים" שמו.

רוצים ללכת בדרך הרב קוק – לכו, ובלי פשרות. לא רוצים – לא צריך. לא אל תשקרו לעצמכם ותאמרו שדרככם היא דרכה של תורה.

(הכותב הוא תלמיד בישיבת בית אל ובוגר תנועת 'אריאל')

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

15 תגובות
הצג את כל התגובות