פרשת בחקתי: הנבואה של הרמב"ן שראינו בהתגשמותה

הבעיה הקיימת עם הניסיון להתאים נבואות מקראיות לאירועים היסטוריים ספציפיים היא שפסוקים רבים ניתנים לפרשנויות שונות, ולא קשה להציע להם פרשנות היסטורית אלטרנטיבית. הפיתוי לראות במקרא רמזים למאורעות ספציפיים הביא רבים מחכמי ישראל להתעלם מאזהרתם של חז"ל – "תיפח רוחם של מחשבי קיצין". דהיינו, הסתייגותם מקביעה ודאית של מועד ביאת המשיח והגאולה העתידה. ברם בדבר אחד ניתן לומר שהרמב"ן צדק.

15.05.15 12:40  כ"ו באייר תשעה
הנבואה של הרמב"ן שראינו בהתגשמותה

"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כ"ו, לא-לב)

עיון במפרשי התורה מעלה שאלה חשובה – באיזו מדה יש לראות קשר ישיר בין פסוקי התורה לבין ההיסטוריה הקונקרטית כפי שהיא התקיימה ומתקיימת בפועל. לשון אחרת, האם ניתן למצוא פסוקים בתורה המנבאים לא רק באופן כללי על העתיד, אלא יש בהם ציון מפורט וספציפי למאורעות עתידיים?

יש לציין כי במקומות רבים בכתביו מתייחס הרמב"ן לקשר זה – הן לעתיד שמעבר לפסוקי התורה, והן לעתיד שמעבר לתקופתו שלו.

בשתי דרכים קרא הרמב"ן את העתיד בפסוקי התורה. הדרך האחת היא קריאה טיפולוגית של פסוקים– או מה שמכונה אצלו "מעשה אבות סימן לבנים". בשיטה הזאת, אירועים בחיי אבות האומה כמו ירידת אברהם למצרים או חפירת הבארות על ידי יצחק, הם סימנים למה שיקרה לבנים, דהיינו למה שיקרה בהיסטוריה העתידית של עם ישראל. חלק מאירועים אלו כבר התגשם.

הדרך השניה של קריאת הרמב"ן את פסוקי התורה היא קריאתם כנבואות מפורשות על אירועים שעתידים לקרות לעם ישראל. הדוגמא הטובה ביותר לסוג זה הם הפסוקים מפרשתנו המובאים למעלה וכן גם פסוקי התוכחה או דברי הברית שבפרשת כי-תבוא. הרמב"ן טוען שיש התאמה מדויקת בין פסוקי התוכחה של פרשתנו לבין המאורעות של חורבן בית ראשון והחזרה לציון בתחילת ימי בית שני. כמו כן, יש התאמה בין פסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא לבין חורבן בית שני והגלות שכדבריו "אנו נמצאים בו היום".

הבעיה הקיימת עם הניסיון להתאים נבואות מקראיות לאירועים היסטוריים ספציפיים היא שפסוקים רבים ניתנים לפרשנויות שונות, ולא קשה להציע להם פרשנות היסטורית אלטרנטיבית. הפיתוי לראות במקרא רמזים למאורעות ספציפיים הביא רבים מחכמי ישראל להתעלם מאזהרתם של חז"ל – "תיפח רוחם של מחשבי קיצין". דהיינו, הסתייגותם מקביעה ודאית של מועד ביאת המשיח והגאולה העתידה.

ברם בדבר אחד ניתן לומר שהרמב"ן צדק.

וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם. (רמב"ן על התורה ויקרא כ"ו, ט"ז)

הרמב"ן צדק בזמנו, וגם צדק לדורות. עד לשיבת ציון והעליות לארץ ישראל מסוף המאה הי"ט, ארץ ישראל אמנם נשארה שממה. רק עם התחלת העלייה היהודית וההתיישבות היהודית בארץ ישראל התחילה הארץ לפרוח, להתפתח ולשגשג. תהליך שממשיך עד ימינו.

זכינו שאנו חוגגים השבוע את החזרה של ריבונות ישראל על כל ירושלים והר הבית.

==

הרב פרופ' כרמי הורוביץ הוא מרצה במכללה ירושלים

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

3 תגובות
הצג את כל התגובות