אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום
000
00
00
00

פרשת בחקתי: הנבואה של הרמב"ן שראינו בהתגשמותה

הבעיה הקיימת עם הניסיון להתאים נבואות מקראיות לאירועים היסטוריים ספציפיים היא שפסוקים רבים ניתנים לפרשנויות שונות, ולא קשה להציע להם פרשנות היסטורית אלטרנטיבית. הפיתוי לראות במקרא רמזים למאורעות ספציפיים הביא רבים מחכמי ישראל להתעלם מאזהרתם של חז"ל – "תיפח רוחם של מחשבי קיצין". דהיינו, הסתייגותם מקביעה ודאית של מועד ביאת המשיח והגאולה העתידה. ברם בדבר אחד ניתן לומר שהרמב"ן צדק.

הנבואה של הרמב"ן שראינו בהתגשמותה

"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כ"ו, לא-לב)

עיון במפרשי התורה מעלה שאלה חשובה – באיזו מדה יש לראות קשר ישיר בין פסוקי התורה לבין ההיסטוריה הקונקרטית כפי שהיא התקיימה ומתקיימת בפועל. לשון אחרת, האם ניתן למצוא פסוקים בתורה המנבאים לא רק באופן כללי על העתיד, אלא יש בהם ציון מפורט וספציפי למאורעות עתידיים?

יש לציין כי במקומות רבים בכתביו מתייחס הרמב"ן לקשר זה – הן לעתיד שמעבר לפסוקי התורה, והן לעתיד שמעבר לתקופתו שלו.

בשתי דרכים קרא הרמב"ן את העתיד בפסוקי התורה. הדרך האחת היא קריאה טיפולוגית של פסוקים– או מה שמכונה אצלו "מעשה אבות סימן לבנים". בשיטה הזאת, אירועים בחיי אבות האומה כמו ירידת אברהם למצרים או חפירת הבארות על ידי יצחק, הם סימנים למה שיקרה לבנים, דהיינו למה שיקרה בהיסטוריה העתידית של עם ישראל. חלק מאירועים אלו כבר התגשם.

הדרך השניה של קריאת הרמב"ן את פסוקי התורה היא קריאתם כנבואות מפורשות על אירועים שעתידים לקרות לעם ישראל. הדוגמא הטובה ביותר לסוג זה הם הפסוקים מפרשתנו המובאים למעלה וכן גם פסוקי התוכחה או דברי הברית שבפרשת כי-תבוא. הרמב"ן טוען שיש התאמה מדויקת בין פסוקי התוכחה של פרשתנו לבין המאורעות של חורבן בית ראשון והחזרה לציון בתחילת ימי בית שני. כמו כן, יש התאמה בין פסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא לבין חורבן בית שני והגלות שכדבריו "אנו נמצאים בו היום".

הבעיה הקיימת עם הניסיון להתאים נבואות מקראיות לאירועים היסטוריים ספציפיים היא שפסוקים רבים ניתנים לפרשנויות שונות, ולא קשה להציע להם פרשנות היסטורית אלטרנטיבית. הפיתוי לראות במקרא רמזים למאורעות ספציפיים הביא רבים מחכמי ישראל להתעלם מאזהרתם של חז"ל – "תיפח רוחם של מחשבי קיצין". דהיינו, הסתייגותם מקביעה ודאית של מועד ביאת המשיח והגאולה העתידה.

ברם בדבר אחד ניתן לומר שהרמב"ן צדק.

וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם. (רמב"ן על התורה ויקרא כ"ו, ט"ז)

הרמב"ן צדק בזמנו, וגם צדק לדורות. עד לשיבת ציון והעליות לארץ ישראל מסוף המאה הי"ט, ארץ ישראל אמנם נשארה שממה. רק עם התחלת העלייה היהודית וההתיישבות היהודית בארץ ישראל התחילה הארץ לפרוח, להתפתח ולשגשג. תהליך שממשיך עד ימינו.

זכינו שאנו חוגגים השבוע את החזרה של ריבונות ישראל על כל ירושלים והר הבית.

==

הרב פרופ' כרמי הורוביץ הוא מרצה במכללה ירושלים

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
כל עוד המאורע לא תהקיים אין לחשב קיצין
שיודע להגיב | 15-05-2015 16:43
אבל לאחר שהמאורע כבר מאחורינו. ודאי שיש לקבוע איזה חישוב קץ היה הנכון.עד יציאת מצרים לא ידעו איך סופרים 400 שנה בני אפרים טעו ויצאו 30 קודם. אלו שמתו בחושך חשבו שמשה הקדים ב-190 שנה. אבל לאחר יציאת מצרים קריעת ים סוף והכניסה לארץ יש מי שמפקפק בחישוב הקיצין של גלות מצרים?אותו הדבר לימינו. עשרות מאמרי חז"ל מתבררים כתואמים את גאולתנו בדור זה, והרמב"ן בפירושו מתמקד באחד מהסממנים לגאולה. אבל קדם לו התלמוד במסכת סנדהדרין שפסק,שכאשר א"י נותנת פרותיה בעין יפה - אין לך קץ מגולה מזה.אז למה להיתלות רק ברמב"ן עם כל ענקיותו כאשר יש לנו מאמרים מפורשים אף יותר בתלמוד?
2
זאת התנהגות ילדותית במיקרה הטוב
| 18-05-2015 14:55
נבואות? פירושים? אולי תלך למגדת עתידות או לקוראת בקלפים?
3
אתם מפספסים את העיקר
משה אהרון נווה עמל הרצליה | 06-01-2016 12:26
עד שאתה הולך לקיום הרחוק והבעייתי . לך לך בבקשה קודם לכל אל הנבואה של משה רעייא מהימנא. בשלהי שליחותו . ואשר גם מהווה את גולת הכותרת של כל שליחותו - כאבי הנביאים. אל אותה : "הרעה של אחרית הימים" אשר התגשמה בשואה . חוסר ההבנה בעניין זה ואי הזיהוי הנכון הביא לעיוות הנורא מכל. ולפיו השואה במקום להפוך לאושייה התורנית בהא הידיעה ולהוות בסיס רעיוני להבנת התקומה ולשכלול האתחלתא לגאולה השלמה. נדחקה היא לקרן זוית ..........