יום ירושלים: על מה אנו בכלל חוגגים? - סרוגים

יום ירושלים: על מה אנו בכלל חוגגים?

את התפילה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אנו מתפללים בכל שנה. לא משנה שירושלים כבר בנויה מזמן, אפילו הרכבת הקלה כבר נוסעת (פחות או יותר) ברחוב יפו; התפילה שלנו היא שירושלים תמשיך להיבנות בלבנו כל העת; שכל אחד ימשיך לבנות את ירושלים שלו – בזמן חתונה, בתפילה, ביומיום

author-image
יום ירושלים: על מה אנו בכלל חוגגים?
  על מה חוגגים? הרב חגי לונדין (יח"צ, ערוץ מאיר)

בכ"ח באייר תשכ"ז איחדה חטיבת הצנחנים של צה"ל את ירושלים. השמחה שלנו ביום ירושלים היא יותר מאשר שמחה על ניצחון במלחמה – היא שמחה על עידן חדש בתולדותיה של מדינת ישראל. אם יום העצמאות מבטא את בניית הקומה החומרית של המדינה, הרי יום ירושלים הוא ביטוי לקומה נוספת, לקומה הרוחנית.

בספרות הנסתר של תורת ישראל מצוינות שתי מדרגות בגאולתם של עם ישראל: "ציון" – קומת החול, ו"ירושלים" – קומת הקודש. ראשית נבנית המדרגה הפיזית ורק לאחריה המדרגה הרוחנית. כך היה בזמן שיהושע בן נון כבש את ארץ ישראל וכיבוש ירושלים (יבוס) נדחה לימי דוד המלך; וכך היה בתקופתנו – במלחמת השחרור נכבשה ארץ ישראל, ורק כעשרים שנה לאחר מכן נכבשה ירושלים.

בהקשר זה מעניין לציין, כי בספר מדרש שלמה (פרק טז), ספר שכתב הרב שלמה ריבלין, מצאצאי תלמידי הגאון מווילנא לפני כמאה וחמישים שנה, נכתב: "ימי הספירה (ספירת העומר)… הם רגישים יותר להתדבקות הקליפות… זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים לעומר (ה' באייר) ויום הארבעים ושניים לעומר (כ"ז באייר)". בלי להיכנס בדיוק לשאלה מה הן "קליפות" ומה המשמעות של "שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם"; הרעיון הוא ששני הימים הללו היו מקודשים במסורת יהודית עתיקה ליישוב ארץ ישראל. תלמידי הגאון מווילנא ותלמידי תלמידיהם הבאים אחריהם ניצלו את שני הימים האלה להנחת יסוד למפעלי קדושה שונים בירושלים.

הרב משה צבי נריה, אחד ממניחי יסודות החינוך בציבור הדתי לאומי, נהג לומר כי כיבוש ירושלים מותנה במצב האחדותי של האומה. בזמן מלחמת השחרור ניסתה כל אחת מהמחתרות (הגנה, אצ"ל, לח"י) לכבוש את ירושלים, אך נכשלה, מפני שירושלים אינה שייכת לשום פלג בעם ישראל. במלחמת ששת הימים, שהיינו צבא מאוחד – זכינו ונכבשה ירושלים.

yahadut cover yad 32

בלבה של ירושלים מצוי בית המקדש, וכיום, השריד המרכזי, – הכותל המערבי. ישנו ביטוי של הרב צבי יהודה הכהן קוק, שכתב (לנתיבות ישראל, מאמר "מאחר כותלנו"): "יש אבנים ויש אבנים, יש אבני דֻמָּה (השייכות למדרגת הדומם), ויש אבנים – לבבות". הרעיון מאחורי הביטוי הזה (המופיע בסגנון אחר בשירו של יוסי גמזו, "הכותל" – "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם") הוא שאבני הכותל המערבי אינן רק אבנים דוממות, אלא הן הלב הפועם של עם ישראל. ניתן כמובן להבין זאת כמטפורה, אולם המטפורה הזו נושאת בחובה גרעין ממשי: ירושלים ובית המקדש הם ביטוי לעידן שבו החיים עצמם היו מחוברים עם הקדושה. הערכים, המוסר, העולם הרוחני – הכול התגלם במערכת חיים ממשית ולא רק כרעיונות מופשטים-דוממים. כאשר אנו מגיעים לירושלים אנו מגיעים למקום שמזכיר לנו את משמעות החיים. ירושלים והכותל המערבי מזכירים לנו שהחיים שלנו פה בארץ ישראל אינם רק חיי חול סתמיים, אלא ישנה מטרה שבעבורה אנו מצויים פה. ירושלים לשון "שלם" (זה שמה המקורי של ירושלים המוזכר בספר בראשית יד, יח). השלמות שאליה אנו שואפים.

התלמוד (בבא בתרא עד, א) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי" – המקום שבו נושקים הארץ לשמים, היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול וקודש, אדם ומקום – כולם נפגשים בירושלים.

==

הרב חגי לונדין הוא ר"מ בישיבת שדרות. פרק מתוך הספר 'עיין ערך יהדות – העולם הרעיוני של מושגי היסוד ביהדות' שיצא השבוע.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
אתה כזה רדוד שבניין ירושלים אצלך זה בלוקים וקומות?
נתי | 13-05-2015 18:07
איש מסכן. בנין ירושלים הוא רוחני, עיר הסובבת סביב עבדות השם שבמקדש, מקוואות, קרבנות, עניני כהונה וסנהדרין ומלכות בית דוד, בורא העולם הוא שם במרכז ולא הכנסת קשה להאמין שיהודי אמוני כותב את ההבלים שכתבת.
2
לנתי מגיב 1
רוני | 13-05-2015 18:25
לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים בא יהודי ת"ח ומייצר ספר מושגים לעולם החילוני. עבד על זה קשה מן הסתם. לא רועדות לך האצבעות לפגוע בו כך? מעבר לכך- אתה כנראה לא הבנת מה שקראת. מציע לך לכתוב תגובת התנצלות .
3
ל1: תודה שהסברת לנו את המבט הנוצרי על הסוגיה
עדי | 13-05-2015 18:39
ואגב, גם בגילך יש עדיין קורסים להבנת הנקרא. לא נורא
4
אני מוחה על ביזוי תלמי חכם
| 14-05-2015 8:50
אם אצל החרדים היו מבזים ככה תלמיד חכם היו סוקלים את המבזה, כדאי שנלמד מהם מה זה כבוד תלמיד חכם ומה זה כבוד תורה. אני דורש (בתור גולש קבוע) שתמחקו את התגובה ה1 שמבזה את כבודו של רבינו הרב חגי לונדין שליט"א, שממימיו אנו שותים ומתורתו אנו מרווים את צימאוננו...
5
דיוק
יהושע | 19-05-2015 19:43
עם כל הכבוד לרב, אני רוצה להעיר על חוסר דיוק: אמנם הרב שלמה ריבלין נולד לפני 150 שנה, אך הספר 'מדרש שלמה' נכתב בידי הנכד שלו "על בסיס שעורים" שאמר סבו, והודפס רק אחרי מלחמת העצמאות. כמו כן, אותו ציטוט המיוחס לגר"א מופיע בספר 'קול התור', אך גם זה הודפס רק בשנת תשכ"ח. יש אמנם הדפסה מוקדמת של 'קול התור' מלפני קום המדינה, אך במהדורה זאת חסר אותו ציטוט. אני לא מנסה לומר שהגר"א לא חזה את שחרור ירושלים, אך לטעון שיש לנו הוכחה מפורשת זה עיוות של ההיסטוריה.
6
למגיב 1, בדיוק ההפך טיפש
| 01-06-2016 16:34
או שהבנת הנקרא שלך נמוכה או שכתבת בלי לקרוא