ארבעת הבנים: הבן החכם חוזר בשאלה - סרוגים

ארבעת הבנים: הבן החכם חוזר בשאלה

המשותף לשלשת הבנים הקודמים הוא שאף אחד מהם אינו מתבונן במציאות בעיניים שואלות ולומדות. הראשון אינו יודע לשאול, השני חושב שכל שאלותיו כבר נענו, ואילו השלישי חושב ששאלותיו חסרות מענה, וממילא אין טעם לשאול ולחפש. לעומתם, הבן חכם הוא "חוזר בשאלה", הוא מוכן לחזור ושאול שוב פעם את השאלות

author-image
ארבעת הבנים: הבן החכם חוזר בשאלה

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה. אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (הגדה של פסח).

ארבעת הבנים מייצגים ארבעה טיפוסים שונים. אולם החיים הם דינמיים ובמהלכם, אדם אחד עלול להכיל בתוכו כל אחת מארבע הדמויות אלו. עם זאת, המעברים בין זהויות השונות יכולים להיות מבלבלים ומתסכלים, במיוחד כאשר מדובר במעבר בין הזדהות עם דמות "חיובית" לדמות הנתפשת כ"שלילית". לפיכך, חשוב להכיר בכך שארבע הדמויות המוזכרות בהגדה משקפות שלבים שונים של חיפוש רוחני, ולפעמים האדם חייב לעבור דרך כל אחת מהן. הכרת הדינמיקה שבין השלבים יכולה לעזור לאדם לכוון את מסע החיים.

שאינו יודע לשאול

שאלות הן הבסיס לצמיחה. השאלה פותחת בפני השואל הזדמנות להתבונן בעולם בעיניים חדשות, מתוך מוכנות ללמוד ולהשתנות, ומשמשת כלי המניע אותו לחפש ולגלות. בלא יכולת לשאול, אדם נשאר "תקוע" במקומו ומעלתו, הוא יודע רק את המוכר וכל שאר העולם נותר עבורו ספר חתום. את מצוות סיפור יציאת מצרים ליל הסדר פותחת המשנה בתיאור "הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו" (פסחים פ"י מ"ד) מה מלמד האב את בנו? לכאורה היינו מצפים שיתחיל לספר אודות יציאת מצריים, אולם המשנה ממשיכה ברשימת שאלות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…?" כלומר, תפקיד האב הוא ללמד את בנו לשאול!

התם

התם כבר יודע לשאול. אולם, בתמימותו הרבה, הוא מוכן לקבל עליהן תשובות פשטניות. לפעמים נובעת פשטנות זו ממגבלות המשיב ולעיתים מזומנות – מאלו של השואל, 'ולפי דעתו של בן אביו מלמדו' (שם). בין כך ובין כך, התם מקבל גם בתשובות בנאליות ושטחיות שאינן מתמודדות עם עומק הקושיות והקשיים. עם זאת, בדיוק מסיבה זו הוא חי בעולם הרמוני בו הכול מסודר ומובן. אמנם, במבט ראשון, יש חן ורוגע בתמימות כזו אבל בסופו של דבר זו אשליה, העולם והמציאות מורכבים, ויום אחד הילד יגדל ויבחין כי לא הכול כל כך פשוט.

הרשע

האפשרות שהשאלות יהיו משכנעות יותר מאשר התשובות, יכולה להביא אדם לידי משבר. הוא כועס על כל מי שלדעתו "עבדו" עליו וסיפרו לו שקרים. הוא מזלזל בכל אלו שעוד מאמינים בהסברים שכעת נראים לו שטחיים וחלקיים, אם לא שקריים. הוא מאבד את האמון בחברה ובתרבות בה גדל ומסתגר מפניהן, מסרב להקשיב ולקבל שום דבר מאלו שמעלו באמונו. כאשר היה תם האמין בכל דבר ועכשיו אינו מאמין בשום דבר. זהו התהליך הטרגי שעבר הבן הרשע בהגדה של פסח, הוא אומנם שואל שאלות, אך הוא אינו מעוניין להתבונן בעקבותיהן על העולם, מטרתו היא התרסה בלבד: "רשע מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם'? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" (הגדה של פסח). שורשה של הכפירה בעיקר היא היציאה מהדיאלוג של שאלות ותשובות, שכל כך חיוני לקיום היהודי.

 החכם

המשותף לשלשת הבנים הקודמים הוא שאף אחד מהם אינו מתבונן במציאות בעיניים שואלות ולומדות. הראשון אינו יודע לשאול, השני חושב שכל שאלותיו כבר נענו, ואילו השלישי חושב ששאלותיו חסרות מענה, וממילא אין טעם לשאול ולחפש. לעומתם, הבן חכם הוא "חוזר בשאלה", הוא מוכן לחזור ושאול שוב פעם את השאלות.

מה מקורה של המוכנות לחזור ולנסות שנית? כמו הרשע, החכם מכיר במורכבות המציאות, אבל תובנה זו מובילה אותו דווקא למסקנות הפוכות. העולם הוא מורכב ולכן עצם הציפייה להסברים מוחלטים מעולם לא הייתה אלא אשליה – מוגבלותם של ההסברים נובעת במידה רבה מטבעו של העולם ולכן אין להאשים את המשיבים ולהתנשא כלפיהם. הבן החכם מבין שמהעובדה שהמבוגרים, ובכללם הוריו, אינם יודעים הכול, אין להסיק שאינם יודעים כלום. למעשה, יש לאדם הרבה מה ללמוד גם מאותם האנשים שבעבר זלזל בהם . כאמירתו המפורסמת של מרק טווין: "כשהייתי בין חמש עשרה גיליתי שאבי טיפש. כאשר הייתי בן עשרים התפעלתי כמה הזקן למד בחמשת השנים האחרונות." העולם מורכב ומלא סתירות ולכן גם אם האדם חש כי לא כל מה שהאמין בו בעבר אכן נכון, אין זה מחייב כי היה זה שקר. האפשרות הקלה ביותר היא להשליך את הכל, קשה הרבה יותר לחפש את נקודות האור והאמת שנמצאות בכל מקום ובכל אדם ולהופכן לדבר-מה בעל משמעות.

הבן החכם של ההגדה לא זכה בתוארו בשל התשובות המדויקות, אלא בזכות השאלות שהוא שואל. הוא היחיד מבין ארבעת הבנים שיודע שהוא לא יודע. הוא עומד בפני העולם בענווה, עולם שהוא יפה כל-כך דווקא משום שהבלתי-נודע מסתתר בו. החכם שומע את קריאתו של אלוהים "בקשו פני תמיד" ויודע שהחיים הם מסע של חיפוש. הוא זוכה לחזור לתמימות תמימות עליה אומר הפתגם החסידי: "גדולה התמימות מהחכמה, אבל כמה חכם האדם צריך להיות כדי להיות תמים".

==

הרב ד"ר יעקב נגן הוא ר"מ בישיבת עתניאל וחבר ארגון רבני בית הלל

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מתוסבך, אתה מעריץ את הרשע יותר מאת החכם. לתפארת עתניאל
יצחק | 02-04-2015 20:46
קלאסי בית הלל
2
אני לא מאחל לכותב להתמודד עם בן חוזר בשאלה
פיני | 02-04-2015 23:02
אולי קל לכתוב אבל אני ממש לא מזדהה עם הכתוב. החוזר בשאלה אינו חכם אלא יש לו יצרים חזקים
3
גיבוב של שטויות שנובעות מחשיבה מעוותת ואנרכוניסטית
גיימס הטפילד | 05-04-2015 13:39
כרגיל