אתגר הפוריות: משל למה הדבר דומה? על הציפייה

וכך היה מסתובב לו זלמל'ה שלנו שבועיים שדעתו מטורפת עליו, מבולבלת מהכא להתם ומהתם להכא, ואף להשיח ליבו למאן דהוא אין לו היכולת. משל לזוגות שמחכים לתשובה חיובית

אתגר הפוריות: משל למה הדבר דומה? על הציפייה
  אילוסטרציה שאטרסטוק

וישא משלו ויאמר….

"היה היה איש ושמו זלמל'ה. והיה אותו האיש ירא אלוקים וסר מרע, אך איתרע מזליה בר מינן ובעוד כל חבריו וחברי חבריו עסוקים היו עד למעלה מראשם בעבודה ובמסחר, היה הוא מובטל מאז שזוכר עצמו רחמנא לישזבן.

ומכל מקום זלמל'ה דנן היה מחזק עצמו, ושם נגד עיניו הפתגם הידוע "אין שום ייאוש בעולם כלל", והיה מנסה את מזלו, תר ומחפש אחר כל עבודה שתזדמן לפניו, שמא יקבלוהו ומכאן ולהבא תהיה זו העבודה שתמלא את זמנו ואת כיסו במזומנים. והיה דורש בלוחות המודעות ובעיתונים בכל ה'דרושים' אשר תצוד עינו, והיה שולח קורות חייו, וכשהיו מזמנין אותו לראיון היה מכין עצמו: דורש וחוקר על מציע העבודה, לומד על חברתם, מכין את תשובותיו אשר ישיב, מסתרק, מתגלח, לובש מחלצותיו, כמובן נושא תפילה לה' אלוקיו, ונכנס לראיון לעשות השתדלותו. שואל כעניין ומשיב כהלכה, וחוזר לביתו מלא בתקוות טובות שאולי מכאן תבוא הישועה….

אך דא עקא, שהמנהג במדינתו של זלמל'ה מיודענו היה, שאף שהמעסיק היה מקבל החלטתו לגבי קבלת העובד תוך מעת לעת משעת הראיון, מכל מקום לא היו נותנים תשובתם לעובד כי אם אחרי שבועיים ימים- לא פחות ולא יותר, חוק ולא יעבור, שכך הוא המנהג במדינתם מימים ימימה.

והנה זלמל'ה דנן כל המעת-לעת הראשון היה מרבה בתפילה ובצדקה מאד מאד, שישא ה' פניו אליו וסוף כל סוף לאחר כל השנים הללו שהוא מובטל מסכן ונזקק לעומת חבריו, אשר רובם ככולם ישתבח שמו עובדים משזרחה השמש בחלונם עד צאת נשמתם, יהיה גם הוא עסוק וטרוד בעבודה, עושה לביתו כמנהג כל גברין יהודאין, והיה שב בתשובה שלימה כל אותו היום כולו.

אך מלמחרת אותו היום היה זלמל'ה נבוך בדעתו מאד מאד כדת מה לעשות, להתפלל הרי אינו יכול שהוא כמתפלל על לשעבר, שהרי ההחלטה כבר נתקבלה אצל המעסיק, ומה יתחנן ויעתיר לפני קודשא בריך הוא?! ומכיון שכך לא נותר לו כי אם לחשוב ולהפליג במחשבתו. וכמובן שתחילה וראש היה חושב טוב כדי שיהיה טוב, ומדמה בעצמו שכבר קיבלוהו לעבודה, ואיך הוא קם בבוקר ומארגן עצמו ויוצא, ואיך חוזר הוא בערב אל ביתו, וכן מהרהר היה איך יספר כבר לחבריו שישועתו הנה באה, וה' אמר לצרותיו די, וכולם שמחים ועולזים עמו עד שבסוף החודש מקבל את משכורתו, וחוזר חלילה- עוד חודש עבודה וכו' וכו'.

אך מיד היה מפסיק מחשבתו בעניינים הנ"ל ואומר בליבו: הלוא כמה וכמה פעמים חשבתי מחשבות כאלה, וסוף כל סוף לא נתקבלתי לעבודה. וכמה מפח נפש היה לי, עד שהייתי שבור ורצוץ כמה ימים, ולא היה בי כוח אפילו לתפילות, מצוות, ומעשים טובים, עד שהייתי אוזר כוח בנפשי וחוזר לשיגרתי המשמימה. ואם כן מה לי עכשיו לחשוב מחשבות של תקוות וציפיות טובות, הלוא כבר אמר החכם: "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות".

ברם שוב היה חוכך בדעתו, דשמא עכשיו כן יקבל תשובה חיובית, שהרי מאמין ובוטח בה' שיטיב לו ראשיתו מאחריתו. ואף שידע שאין הוא צדיק יסוד עולם, אך היה נזכר בבער'ל חבירו, למשל, שאין הוא צדיק תמים, ויש האומרים שרשע לא קטן הוא, ובכל זאת הקב"ה זנו ומפרנסו בכלל בריותיו, וכי הוא – זלמל'ה – רשע יותר ממנו?!

ואף שזלמל'ה אדם חביב היה, וחבריו מרובים משונאיו, פי כמה וכמה אך אף על פי כן לא היה לו חבר לספר לו על הרהוריו ומחשבותיו הנובעים בראשו כמעין המתגבר. מי יבינו? מי ישכיל לרגשות ליבו? הלא כל חבריו המה עמוסים בעבודה מיום שעמדו על דעתם, ומה יחושו שיספר להם על קשייו כמובטל?! ובפרט שכבר ניסה לספר לכמה ידידיו על כל העובר עליו, ומשפטרוהו באמירות "ה' יעזור", "בסוף יהיה בסדר", "סמוך על ה'" וכדומה, התיישב בדעתו שלא לספר להם עוד לעולם מכל העובר עליו.

ולא זו אף זו, שאף לאשתו עזר שכנגדו לא רצה לספר כל תהפוכות מחשבותיו, מ'איגרא רמה' של מחשבות טובות שהנה מוצא הוא עבודה ובא לציון גואל, ל'בירא עמיקתא' של מחשבות של שוב תשובה שלילית שעוד פעם לא התקבל לעבודה, ושוב יצטרך לנסות את מזלו במקום אחר. שהלא גם כך היא בצער ממצבם שבעלה מובטל כמה וכמה שנים, בעוד שכולם עובדים עסוקים ופרנסתם ברווח…

וכך היה מסתובב לו זלמל'ה שלנו שבועיים שדעתו מטורפת עליו, מבולבלת מהכא להתם ומהתם להכא, ואף להשיח ליבו למאן דהוא אין לו היכולת.

בימים הקשים ההם לא היה לו לזלמל'ה רק ה' אלוהיו…."  עכ"ל.

התדעו, ידידי, כלפי מה הדברים אמורים? מהו הנמשל?

==

הכותב חבר בעמותת "אדוה – לזוגות מאותגרי פוריות"

למידע נוסף: www.adva4u.org.il

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות